מהמבקש בהירות בעיקר החיים [#6316]

ט"ז אייר התש"פ

שאלה:

לכבוד הרב, שליט"א,

א. שאלתי את הרב
[שאלה #5916] דמאחר שתכלית כל המצוות ולימוד התורה הוא להביא לאמונה ודביקות בחוש
בבו"ע, מ"ט כמעט כל המעכב בקיום המצוות הוא חלק המעשה וחלק הלב והמחשבה
כמעט שאינו מעכב, לכאורה ההיפך היה צריך להיות. ועוד מה ישנה בקירבת האדם
לבו"ע בחוש אם חסר קצת דקדוק במצוות כגון שחיסר אות אחת מהמגילה או חיסר קצת
שחרות מרצועות תפיליו. והשיב לי הרב, א' שנמשל לבנין רב קומות, המעשה קומה ראשונה
וע"ג נבנה הרגשה וכו', ב' העולם שבו אנו נמצאים הוא עולם המעשה ולכן כאן
העיקר במעשה, משא"כ בעוה"ב וג"ע.

ובעניי ממש לא הבנתי, ואבקש מהרב
להסביר לי יותר. מש"כ שהמעשה קומה ראשונה וע"ג נבנה הרגשה וכו', זה גופא
איני מבין, למה צריך קומה ראשונה של מעשה עם הדקדוקים וכו', לכאורה שפיר אפשר
לבנות הלב באמונה ודביקות בלי כל המעשים, ועכ"פ בלי הדקדוקים, ואכן רואים שיש
אנשים שיש להם לכאורה איזשהו דרגא של קירבת ה' בלי דקדוק המצוות, ולהיפך יש הרבה
שמדקדקים המון ואין להם שום שייכות לבו"ע. יעבוד אדם בדרך המתבארת בבלבבי
משכן אבנה ח"א וימצא אמונה וקירבת ה', ואיך נכנס לזה כל המעשי מצוות
והדקדוקים. ומש"כ עוד שהעולם שבו אנו נמצאים הוא עולם המעשה ולכן כאן העיקר
במעשה, לא הבנתי דא"כ נמצא שאין מרכז החיים הרגשת קירבת ה' אלא המרכז הוא
המעשים וההרגשה דבר צדדי, וכמדומה שהבלבבי משכן אבנה ח"א וב' צועק שהעיקר
והתכלית הוא הרגשת קירבת ה' פה בעוה"ז, ועוד הרי עוה"ז הוא הכנה
לעוה"ב כמשאחז"ל וכמ"ש המס"י וא"כ לכאורה ההכנה צריך
להיות כפי שיהיה בעוה"ב, ואיך יכול להיות שהעיקר בב' העולמות הוא דבר אחר.
אנא האר עיני, אני מאד רוצה להבין.

ב.  איך זה שלימוד התורה שהוא המקרב הכי גדול
לבו"ע כמשאחז"ל ששקול ככל המצוות, דוקא בה יש הסכנה של שכחת ה' והסחת
דעת מיראתו, עד שכ' הנפה"ח והחסידים שבאמצע הלימוד יש להפסיק כדי להחיות את
היר"ש, אתמהה. לכאורה להיפך היה צריך להיות, שבלימוד התורה יהיה החיזוק הכי
גדול ליר"ש ואמונה. והאמת אגיד, שקצת נחלשה אצלי התשוקה להלימוד, דהא איני
מרגיש על ידה שום קירבה להשי"ת, ואפי' איני יכול לחשוב על הבו"ע כל זמן
הלימוד [רק בהפסקות באמצע הלימוד] דהא אני צריך להתרכז על לימודי. הלא ודאי שאין
לי התנאים שנתבארו בבלבבי משכן אבנה ח"ג לדביקות ע"י הלימוד, א"כ
גם שלא בחוש איני דבוק בבו"ע ע"י לימודי, והלא אני ממשיך קלקול לעולם
כמו שהובא שם מהרמח"ל על הלומד שלא לשמה.

מהמבקש בהירות בעיקר החיים

 

תשובה:

א. תכלית הבריאה לגלות את הקב"ה לא רק בשמים, בעליונים, אלא בכל המדרגות כולם.

ומצד כך יש לגלות את הקב"ה אף בעולם המעשה. עולם המעשה הוא "כלי" שבו שורה האור של גילוי הקב"ה. וכן מצוה הוא "כלי" לאופן נוסף של גילוי. וכל פרט במצוות, הוא פרט ב"כלי" לאופן פרטי נוסף של גילוי. ולכך חשוב עד למאוד לדקדק בפרטים, כי לולי כך נחסר פרט בגילוי ה' במעשה.

אדם שיש לו קרבת ה' ואין בו דקדוק גמור במעשה, דומה הוא לאדם שיש לו ידיעה כללית בסוגיא ללא ידיעת פרטיה בדקדוק. אולם יש לידע שישנם נשמות שזהו שורשם וזהו חלקם. הן בתורה והן בעבודה.

בעוה"ז העיקר תחלה לבנות כלים, והם קיום המצוות. כי לולי כלי אין מקום לאור לחול, והוא כמגדל הפורח באויר. ולכך עיקר החיוב תחלה הוא קיום הדין. אולם לא זה התכלית, אלא התכלית קרבת ה' וגילוי קרבה זו בכלים, במצוות.

העוה"ז הוא הכנה לעוה"ב. אולם בעוה"ז מגלים את הקב"ה בתוך הכלים החומריים. ובעוה"ב מגלים את הקב"ה בהפשטה של כלים אלו ובתוך כלים רוחניים.

הצד השווה שבהם, גילוי הקב"ה בתוך הכלים. הצד השונה, בעוה"ז גילוי בתוך כלי חומרי, ובעוה"ב גילוי בתוך כלי רוחני. ולכך עוה"ז מכין לעוה"ב גילוי הקב"ה בתוך כלים.

מהות הכלים הרוחניים נצרך לבאר בנפרד.

ב. כל מהות הבריאה "דבר והיפוכו", רוחני וגשמי. בעולם התחתון הם נפרדים. רוחני – נשמה, גשמי – גוף.

אולם בעולם העליון ההפכים כלולים בבת אחת.

והנה תכלית כל הבריאה, גילוי הקב"ה, והיפוכו הסתרה. ובשורש ההפכים כלולים זה בזה. ולכך התורה שהיא שורש הכל, מחד היא שורש כח הגילוי, ומאידך שורש כח ההסתר.

ובזה הושרש שורש לבחירה. כי הבחירה שורש, גילוי הקב"ה או ח"ו הסתרו. ושורש הדבר מתחיל בתורה עצמה.

קרבת ה' יש בה ב חלקים שורשיים. א. הרגשה – להרגיש את מציאות ה', את אהבתו וכדו'. ב. להכיר את הקב"ה. וחלק מהכרה זו, זו הכרת רצונו וחכמתו, והם מתגלים בתורה הקדושה. וזו חלק מן הקרבה שהאדם משיג בעסקו בתורה.

כפי הנראה לעת עתה הינך מחפש יותר הרגשה של קרבה, ולא הכרה של קרבה. ודבר זה נצרך שינוי. שינוי זה יקרב אותך בע"ה לעסק התורה כראוי באופן של קרבת ה'.