שאלה:
שלום רבי!!
אני מצטער כי אני מאמריקה אז העיברית שלי לא כל כך יפה. תודה מראש שקראת את השאלה הארוכה זו.
אז השאלה: אני הגיע לפרשת דרכים של חיים וצריך לבחור (לכל הפחות לחשוב) דרך בעבודת. השני דרכים הם: ללמוד בבית מדרש, לחיות בחיים צנועה, להיות משגיח רוחני בבית מדרש שלי, או ישיבה, או ישיבה קטנה, או משהו... או ההפך: לעבוד ולעסוק בעבודת קירוב, לחיות בקמפוס קולג', או להיות רב הדוכן, או לחנך בבית ספר מודרני, או משהו. אני חושב בכל לבי שיש לי נטייה לצד האחרון. אני בעל תשובה ממשפחה מודרני. אני ממש אוהב את הבריות. יש לי כח רבה להתקשר למי שהוא סומך לי, ויש לי אוזן לשמוע כל הצרות, וכו'. אני חושב שאני מיסוד תפארת, ואני חושב שהקב"ה נותן לי כחות יפים לעשות התפקיד הזאת.
אבל אם התשובה פשוט אני לא צריך לכתוב שאלה!!
אז השאלה זאת: אני אוהב את הבית מדרש ואיני רוצה לעזוב הד' אמות שלו, אף רגע אחת! יש תשוקה חושב בכסא, ולעיין בכל הסוגיות בש"ס! גם לעיין בכל הסוגיות במהר"ל, ורמחל, ורמבם, וכל התורות של רבי נחמן, וכל התורות חב"ד, וכ'ו. [פיזור נפש ממש!] ויש לי נטייה חזק להיות בעל עצה ובעל מחשבה בענינים האלו לענ"ד.
ועל כל זה, השאלה באמת: כל מה שאני לומד בספרי מוסר, מס"י, חובבות הלבבות, וספרי מחשבה אחרים, כולם יש סיכום אחת: המדריגה העליונה להיות כולו דבק באמת לאמיתו להקב"ה, המדריגה הוא סוג של ענוה. צנועה. מסולק מן החומרי.
אז אם אני בוחר להלך בדרך קירוב, בדרך פירסום, האם זה בדיעבד??
הגאולה מהמן לא בא אלא מן מרדכי ובאסתר, כי הם עוונים. הם צנועים!
(ואפשר שהשאלה בא מצד גאווה בפנימיות המחשבה , כי אני רוצה להיות הגואל, או לקנות רוח הקדש, או משהו. עכ"פ, אם יש לי גם כוחות להיות בקי בעניני מחשבה, וכוחות להשאר בבית מדרש , האם זה החלטה בדיעבד להיות פרסום בדרכי קירוב? אם המדריגה העליונה וכל התכלית של בריאות בעולם להיות משמש לצדיק ותלמידי חכמים, איך זה לא בדיעבד לעזוב ההשתדלות לטפס השלבים העליונים ונשגבים שמוזכר במס"י?
ממש תודה רבה על זמנך וגם מצטער אם השאלה הזאת לא כותב כל כך בדרכי הכבוד,
בהערכה רבה,
תשובה:
אם היה ניתן לשלבם כגון חלק מן השבוע או תקופות כן ראוי.
באם לאו, לעת עתה ראוי לקבוע עצמו כמה שנים בביהמ"ד, ובעוד כמה שנים לבדוק את הענין פעם נוספת, כי זיכוי הרבים נובע מזַכות עצמית, וככל שיהא זך יותר, כן יזכה את זולתו.
קטגוריות
