שאלה:
שלום לכבוד הרב,
הרב כותב בס' בלבבי משכן אבנה ח"ב פ"ח הרב על הצורך בהתבוננויות מזדמנות, על כל פרט ופרט - ממציאותו עתה עד לבורא ית' שבראו (למשל - אדם הנתקל בעץ, ומתבונן בהשתלשלותו עד לבורא). האם התבוננויות אלו הן בנוסף לשעת ההתבוננות המרכזית, והזכירות מדי מחצית השעה ופחות? האם יש להן מידה מסוימת עליה הרב ממליץ? כמו כן, היות והתבוננות עומק של ממש אורכת לכל הפחות רבע שעה (כך אצלי), כיצד נכון לקיים התבוננויות אלו, שמטבען הן ארעיות יותר? האם להתבונן באופן קצר מהרגיל במכוון?
חשוב לי לדייק בדברים היות ואני לומד, עם השנים, שהדברים הכתובים בספר מדוייקים עד לפרט האחרון וסטיה מהם עלולה לפגוע בתהליך אותו עובר הפרט.
תודה ושבת שלום.
תשובה:
על דרך כלל מדובר בשעת ההתבוננות המרכזית.
אולם פעמים אדם מטייל להנאתו וכדו' וזהו זמן הכושר להתבוננויות מעין אלו, במקרים אלו מתבונן לפי העת הפנוי לו עתה ולפי כוחות נפשו לעת עתה.
קטגוריות
