שאלה:
בס"ד
שלום עליכם מו"ר שליט"א,
בספר "דע את עצמך" מובא כי ה"אני" הינו נשמה טהורה והאדם צריך לזהות את עצמו כפי שהוא באמת - נשמה טהורה (להוציא מנפש הבהמית והגוף ביחד שהם לא "האני").
בספר התניא כתב שבבינוניים הנפש הבהמית היא האדם עצמו ולכן נאמר "נשמה טהורה שנתת בי" משא"כ בצדיקים שאצלם הנפש האלוקית בגילוי ועל כן היא האדם עצמו.
א. מדוע בעל התניא תפס כך ולא לפי יסוד הכנעה הבדלה המתקה שעל פיו האדם מזהה את עצמו כנשמה טהורה והנפש הבהמית עם הגוף הם רק לבוש?
ב. מדוע כלי נעלה זה שהוא באמת אור ויסוד גדול ונותן כח של אמת להתמודדות וגם לחיבור פנימי ועמוק עם השי"ת ומשנה את כללי "המשחק" במלחמה עם היצר, לא הוזכר במפורש לפני הבעש"ט?
תודה רבה למו"ר.
תשובה:
א. מצד מדרגת עוה"ז התפיסה שהנפש התחתונה היא האדם עצמו.
מצד מדרגת עוה"ב התפיסה שהנשמה היא האדם עצמו.
ועתה קרוב מאוד לגאולה העתידה מאיר בתוקף אור עוה"ב בתוך העוה"ב. ולכך פנימיות העבודה באופן שהאני נשמה טהורה.
ב. כי הבעש"ט האיר את אור משיח קודם בואו בפועל בגוף.
קטגוריות
