שאלה:
שלום לכבוד הרב,
ברשותכם, שתי שאלות בנוגע לדרכי העבודה ולהבנת דברי הרב.
1. כאשר לומד מרגיש בשל להתקדם בסולם העבודה, במקרה זה, משלב ההכרה בבורא לשלב ההכרה בכך שהוא ית' נוכח וסמוך אלינו, האם עליו להמשיך בהתבוננות הראשונית - על עצם קיומו של בורא העולם ולצרף אליה את ההתבוננות בכך שהבורא סמוך וקרוב, או שעליו להתמקד עתה בהתבוננות השנייה? אולי להפחית את זמן הראשונה? אני שואל את השאלה מפני שאני מניח שאצל רבים, וביניהם אני, אין פניות להתבוננויות ארוכות עד למאד שהולכות וגדלות ככל שעולים בסולם העבודה.
כמובן, שאם הדבר נצרך, אעשה מאמץ.
2. טרם זכיתי להבין את דברי הרב הבאים: צריך להבחין שיש שתי בחינות: א. שיש מצוי אחד, ב. שהוא הבורא.
אשמח להבהרת הרב בדברים.
תודה ותזכו למצוות.
תשובה:
הדבר נחלק לחיצוניות ופנימיות, שלא לשמה ולשמה.
חיצוניות – שלא לשמה: צורך בנפש לחוש תוצאה והרגשה, והתפעלות.
לכך יסדו רבותינו שנתלבש הא"ס במדותיו, והוא ורצונו והוא וחכמתו חד, כמ"ש בנפה"ח ובתניא ועוד רבות.
פנימיות – לשמה: אין צורך כלל לשום התפעלות, אלא כולו לשמה. כאשר זהו מדרגתו כמקיף פועל לפי שכלו כי כך רצונו ית"ש ותו לא. וכאשר זה בוקע לפנימיותו זה נעשה חוק טבעו לפעול את רצון הבורא, כמו שנתבאר במס"י בפרק הענוה.
קטגוריות
