שאלה:
שלו' למו"ר הרב שליט"א, סליחה על כל אריכות השאלה זו, שלבסוף מתחלק לשמונה שאלות, ותקוותי שכל ההפרטיות של שאלות אלו תחזור מבחינת פירוד וספק, לבחינת האחד שאין בו הפרטות, וכמו ששמעתי מהרב שהמספר ח' הוא באמת חזרה למספר א', בחינת שמונה שהוא באמת חזרה לאחד.
א-בנוגע ללימוד תורה, כיון שהאדם צריך בעיקר לעסוק בחלקו העיקרי התורה, מהו אם אני חפץ ללמוד כל היום או עכ"פ רוב היום בעניני אגדתא ופנימיות התורה, בפירושי הרב על ספרי קבלה, בעל שום טוב וכדו'? ועל אף שהרב אמר בדרשא הנפלאה של תפילה(_050_אתה חונן) שאין לעסוק כל היום באגדתא קודם עמל בהוויות דאביי ורבא, אפשר שזה רק לבנ"א שמצאים בתחלת דרכם של לימוד, אבל לת"ח או לאברכים שב"ה מצטיינים בלימוד והם יודעים באופן כללי את דרכי העיון בתורה ו"כיצד ללמוד" (באופן כללי), אפשר שהם יכולים ללמוד כל היום באגדתא או בעניני פנימיות התורה?
ב-האם יש על האדם לחלק זמנו כל יום ללימוד שמעתתא, הלכה ואגדתא? או שכל אדם צריך להיות שקוע רוב היום בסוגיות חמורות של שמעתתא בש"ס? ובפרט משום שאני מוצא בעצמי כשאני באמצע לימודי עם החברותא, יש לי קושי גדול על שאין אני חש שהסוגיא הזו היא עיקר החלק של תורה שאני צריך לעסוק בו (עכ"פ עכשיו) ואני חפץ במקומו לעסוק בסוגיות של אגדתא ובשיעורי הרב על פנימיות התורה. מה הרב מציע?
ג-כיון שאנחנו נמצאים בקרוב להגאולה ובפרט משום שאנו נמצאים עכשיו בגילוי הטומאה של השער הנ' שבנ,' שהיא לכאורה הנקודה האחרונה קודם ביאת משיח, האם עכשיו יש חיוב פחות לעסוק בשמעתתא ובסוגיות הגמ' שאינו מכין את האדם להגאולה כ"כ, והאדם צריך לעסוק עכשיו יותר בחלק של פנימיות התורה שהוא מכין אדם האדם להדיא להגאולה? (ויש עוד חלק משאלתי. אני רואה אלו ששקועים בלימוד סוגיות של שמעתתא או עוסקים בלימוד הלכה בעיון, והם לומדים בעמילות, אבל אני רואה שבדרך כלל הם ריקים מרוחניות ואין להם ידיעה במוסר או בעולם הפנימי, ואין להם אפילו תחילת ידיעה בעולם הפנימי שלהן ומהו הסדר הפרטי שלהן לעבוד את הקב"ה....שזה סוגיא אחרת ואין להאריך יותר. וא"כ אני רואה להדיא שאלו העוסקים יותר להדיא בחלק הרוחני היותר בתורה, בפנימיות התורה ובעניני מוסר או חסידות או אפי' כשהם עוסקים בספרים בעניני אמונה או בטחון, הם בני עלייה יותר ובודאי הם מוכנים יותר להגאולה מאלו שיש להם "תורה" אבל אין להם מציאות הקב"ה בחייהם...וא"כ מזה לכאורה מוכח שהאדם מכין עצמו ביותר להגאולה ע"י לימוד פנימיות התורה שהוא הפנימיות של חכמת המוסר. האם זה נכון...?
ד-מצאתי שהרב כתב שהאדם יכול להגיע לפנימיותו ע"י לימוד פנימיות התורה ושזה כולל סוגית הכרת הנפש. לפי"ז אם אני חש שזהו עיקר חלקי בתורה, בענינים אלו, האם אני יכול לעסוק כל היום בענינים אלו?
ה-ומהו באופן שאני עושה זה משום שאני מרגיש עצלות ורפיון בלימודי סוגיות של שמעעתא, ומשום שאין לי רצון כ"כ ללימוד כזה מחמת שאין אני חש שזהו עיקר חלקי בתורה? האם זה רק "עצלות" ו"חוסר רצון" בלימוד שמעעתא, או שבאמת נובע מחמת שאין זה עיקר חלקי בתורה?
ו-כל הגדרים של חיוב תלמוד תורה הנמצאים ברמב"ם וטור ושו"ע הל' תלמוד תורה ובשולחן ערוך הרב – האם כל אלו חיוב בלי יוצא כלל על כל אדם, וכל אדם צריך ללחוץ על עצמו כדי לקיים חיובי ת"ת אלו (ועל אף שאין זה דבר פשוט לידע, דיש אומרים שצריך הרבה בקיאות ויש אומרים שצריך הרבה עיון...), או שכל אדם מחויב ללמוד רק כפי כוחותיו?
ז-פעם אמר לי הרב שהמושג מסירות נפש שייך רק בתורה, במדות ובמצוות, אבל לא בבנין העצמי של האדם, משום שנצרך שקט להכרת נפש. אבל בקרוב ראיתי שהרב אמר שיש כמה דרכים להגיע לפנימיות הנפש, או ע"י לימוד התורה בעמל, או ע"י מסירות נפש, או ע"י לימוד פנימיות התורה שהוא כולל לימוד הנפש. וא"כ מזה משמע שע"י מסירות נפש (ובאמת לא ידעתי אם כוונת הרב כאן למסירות נפש באופן כללי, כלומר מסירות הרצונות של האדם, או מסירות נפש לתורה) האדם מגיע להכרת הנפש, וא"כ מה פשר הדבר?
ח-ועוד קשה לי, בתשובה אחרת הרב אמר לי שאין לאדם לעסוק כל היום בלימוד הנפש (כמו סדרת ארבעת היסודות הדרכה מעשית וכו') כיון שאין זה מאוזנת. אבל בתשובה שהזכרתי לעיל מהרב, הרב אמר שלימוד פנימיות התורה כולל אף לימוד הנפש - וא"כ, למה האדם לא יכול לעסוק כל היום בזה? האם משום כמו שהרב הזכיר בתשובה אחרת, שהאדם מקיים תלמוד תורה ע"י לימוד הכרת נפש רק אם הוא עוסק בזאת בבחינת "מוחין", (לקבל החכמה של ענינים אלו ולומד דברים אלו בהשכלת הדברים) לאפוקי לימוד בחינת "מידות", (שהאדם לומד ענינים אלו רק לידע מהו צריך לעשות ואיך להשתפר בפועל)? וא"כ באמת האדם יכול לעסוק כל היום בפנימיות התורה (לימוד הכרת הנפש) אם הוא לומד ענינים אלו בגדר השכלה? (ובאמת הסדרת "ארבעת היסודות – הדרכה מעשית" עוסקת יותר בהלמעשה של חכמת הנפש אבל אם האדם לומד כל היום השיעורי "דע את מידותיך - מהות המידות" שהוא לימוד סוגיא זו באופן השכלה, לכאורה זהו קיום חיוב ת"ת כיון שסדרה זו היא לימוד הנפש באופן של מוחין והשכלה ומחשבה ומופשטת...וא"כ אולי יש לחלק בין "ארבעת היסודות – הדרכה מעשית" ל"דע את מידותיך מהות המידות" בנוגע לת"ת. וכל זה נכון רק אם הרב מסכים לההנחה שלי שהאדם יכול לקיים ת"ת בלימוד הכרת הנפש, עכ"פ אם הוא עוסק בזה באופן של השכלת הדברים).
יישר כחך להרב, על כל ההדרכה !!
תשובה:
א. כהוראה כללית אין לעשות זאת כלל. אולם לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ויש נפשות פרטיות שזהו חלקם.
ב. הדבר משתנה מנפש לנפש, וכל נפש צריכה למצוא את חלקה שלה. לדוגמא ברור לכל בר דעת שצורת יומו של הרב שך לא הייתה כצורת יומו של הרב וולבה.
וברור לכל בר דעת שצורת יומו של הסבא מסלבודקה לא הייתה כצורת יומו של ר' שמעון.
ג. לא בהכרח. על האדם להתחבר בכל חלק בתורה לנקודה הפנימית ביותר שבה. ואם ביכולתו עליו לקשור את כל חלקי התורה יחדיו.
ד. אין ראוי כלל וכלל. ראוי לחלק את היום לחלקי התורה הנוספים, כמה ואיך זהו שאלה פרטית.
ה. יתכן מאוד שלא זכית להגיע לחלק[ך?] בעיון הש"ס ולכך אינך מתחבר. וכן שכח הרגש שולט על השכל ולכך הינך נמשך יותר לפנימיות. ולפיכך יש לאזן השכל עם הרגש.
ו. כמו שצרכי הגוף גורמים שעסוק במלאכתו, כן צורכי הנפש גורמים מעין כך לעסוק גם בחלקים שונים שאינם לפי גדרי מצות ת"ת כסדרו. כי רפואת הגוף והנפש שווים.
ז. עבודה למעשה שייך שיהא בה מסירות נפש. הכרת עצמו נצרך לה השקטה ורוגע. ואצל יחידי סגולה שייך מסירות נפש מתוך השקטה ורוגע.
ח. לימוד הכרת הנפש מתוך בהירות שורשי הסוגיא הוא ת"ת. אולם "חלק" וא"א לעסוק בחלק כל ימיו.
ישנם נשמות ששורשם בפנימיות התורה, או שבאו בגלגול זה בעיקר לשם כך. ואצלם עיקר העסק בזה. אולם נצרך בירור עמוק מאוד שזהו חלקם ולא מחמת בריחה מעיון והלכה.
קטגוריות
