שאלה:
לכבודד הרב שליט"א.
לפני כשנתיים וחצי עברתי "נפילה" שהסבה לי המון אגרמות נפש (וכאבים גופניים). כל הזמן הזה הייתי עדיין בישיבה וביליתי את רוב זמני לא באמת עושה כלום. נכון לעכשיו אני בכיתה יב וב"ה מצבי השתפר דיו בכדי שאוכל ללמוד במהלך רוב הישיבה הסידרית.
הבעיה הראשונה היא שלמרות שהרבה ממה שגרם לשחיקה שלי היה קבוע, עדיין יש לי מעט מאוד רצון ("השאק") ללמוד בגלל הלימודים לא יצאו ברורים או שזה ברור אבל לא למדתי הרבה דפים (מה ששני נותן לי הרבה לאכים) או שזה בגלל שאני לא מוצאת את המאמצים שלי להיות מתגמלים (אפילו אם הלמידה ברורה והרבה).
הבעיה השנייה, שהיא הבעיה הגדולה יותר, היא שכל הזיכרונות של האגמת נפש שהיו לי בגלל הלימוד שלי, כמו גם האופן בו זה החמיר אותי, מונע ממני לנסות לחזק את רטזוני ללמוד או להתחבר להשם.
הבעיות האלה מאוד דוחקות אותי ואם הרב יכול לתת עזה ודברי חיזוק זה יכול להיות עזרה גדולה עבורי.
תודה רבה לך.
תשובה:
יש ללמוד כל קטע ולסכם ברור בע"פ, ואם אפשר גם בכתב.
וכן ללמוד באופן שהכי קרוב לנפשך ונותן לך נחת רוח.
העיקר במצבך זהו החיבור הפנימי לתורה הק', ולא הכמות.
כל ניסיון וכל הצלחה ולו הקטנה ביותר יקרה מאוד לפניו ית"ש והוא שמח בך ובהצלחתך. עליך לחוש שאביך, הקב"ה, אוהב אותך מאוד ושמח עמך בכל עת כאב השמח להשתעשע עם בנו אהובו.
קום והתחזק עלה והצלח בשמחה וטוב לבב.
קטגוריות
