שאלה:
אני לומד את קובץ של דרשואים של הרב באי "פי די אפ" באנגלית וככל שאני מתייחס אליו יותר ויותר, אני רואה שתכונת הקנאה עשויה שלא להיות מוכרת ככזו, מכיוון שלעתים קרובות אנו חווים את הכאב שלה כחוסר של הגינות או של לא ראוי להתייחס אליהם בצורה כזו. הרב מתייחס לאינטלקט הטבעי הטוב ביותר שלנו כעל דעת הנחש והרב מתאר שפריצת הדאש הזה לדעה בוגרת שמשלבת אין עוד מלבדו זה האתגר שלנו.
יכול להיות שרבי עקיבא הבין את הצורך לפרוץ מהדעת הנחש, מכיוון שזה גרם לחוסר כבוד. הקנאה שאיננו רואים כקנאה שהובילה למותם של 24,000 עם מגיפה כזו בה הם לא יכלו לנשום? האם מותם היה משהו שממנו הצליח הרב עקיבא להבחין כיצד לנקב את דעת הנחש והאם כך הגיע רשב"י לחוכמה כזו שהובילה לזוהר, כלומר, רבי עקיבא תפס את חוסר הכבוד כקנאה ומשם התחיל מחדש?
תשובה:
כמו שאמרו חז"ל שתחלה הקב"ה היא בורא עולמות ומחריבן.
וכן היה אצל ר' עקיבא, תחלה כ"ד אלף מתו, ומתוכם צמחו ה' תלמידים.
וזהו שורש של רשב"י, אותיות שביר, שתיקן את החורבן – שבירה.
וכל זה מכח הארת ר"ע שתחילה היה עם הארץ, ולכך היה חסרון בתלמידים הראשונים. ואח"כ נעשה ת"ח ומכח כך צמח רשב"י.
קטגוריות
