שאלה:
השפת אמת אמר שהמחלוקת בין יוסף ליהודה במצרים היה מחלוקת בין הגילויים של משיח בן יוסף למשיח בן יהודה, וההגשה של יהודה אצל יוסף (ויגש אליו יהודה) היה הצירוף של התרי משיחין. ובעוד, השפ"א אמר שיוסף הוא כח המוחין-תורה, ויהודה הוא כח הלב-תפילה. איפה מצינו שיהודה שייך יותר ללב ותפילה? אדרבה, מצינו שיהודה העמיד ישיבה בגושן וא"כ הוא גילוי של תורה, ולא מצינו שיהודה התפלל. וגם אצל יוסף לכאורה מצינו שעיקר גילויו היה שנשאר הלב שלו בהתדבקות בדמות דיוקנו של אביו, שהוא ענין של לב ולא ענין של מוחין. א"כ למה כ' השפ"א שיוסף הוא מוחין-תורה ויהודה היה לב-תפילה? ואם אפשר להרב להאריך יותר קצת בהסוגיא של יוסף ויהודה והתרי משיחין היוצאים ממנו, באופן של פנימיות עבודת הנפש.
יישר כחך להרב,
תשובה:
יוסף – יסוד, אלה תולדות יעקב יוסף. כל מה שקבל תורה מסר לו. ועליו נאמר אין נבון וחכם כמוך. ונקרא קדקד נזיר אחיו – ראש. ולכך קיבל הבכורה. ונקרא יוסף, בבחינת מאן דיסיף יסף, ומאן דלא יסיף יסף קטלא חייב, כמ"ש ביש נוחלין מט"ו באב ואילך.
יהודה – לשון של הודאה, שהוא שורש התפלה, תפלת י"ח, ג' אחרונות.
יהודה – מלכות, נוק', תפלה. והעמיד בית תלמוד, לא התלמוד עצמו, ובית תלמוד הוא תפלה, בבחינת אל התפלה ואל הרינה, מקום תפלה ותורה חד, כמ"ש בפ"ק דשבת.
קטגוריות
