שאלה:
קודם אודה למו"ה על השקעתו בשבילנו.
ואבקש מחילה אם ענין זה אינו מכובד דיו.
אני סובל מצורך ליציאת מי רגלים בתדירות גבוהה מאוד, דבר זה גורם לי לצער גופני (כאשר אין בקרבת מקום ביה"כ) ונפשי (כגון בתפילה). וזה סבל נורא לי ולמשפחתי.
אשמח אם הרב יוכל להדריך אותי בתיקון ענין זה.
אציין, שכפי הנראה , בתקופה האחרונה עליתי דרגא נכבדת, בעזרתו ית', ביישוב הדעת ובשלוות הנפש, ובתקופה זו הבעיה נהייתה יותר חמורה, ועלה בדעתי שאולי יש קשר בין העניינים.
ושוב אודה כנ"ל.
תשובה:
ישנו קשב בלתי מאוזן לגוף, ולכך כל התעוררות של צורך לכך מורגש ונעשה חזק.
בכללות יש לצאת אט אט מקשב זה ויותר להיות קשוב למחשבותיו השכליות, והרגשותיו הלבביות, ופחות להרגש הגופני.
הדבר יכול להיעשות הן ע"י שקיעות בעומק שכלי או בעומק רגשי פנימי. וכן בהתעסקות יתירה.
מלבד כך, אף בשעה שמורגש צורך גופני, יש להסיח ממנו דעת ולא לחשוש לבל תשקצו, כי חלק גדול מהרגשה זו היא דמיון ואינה אמת, ויקבע לעצמו זמן שנפנה בין צריך בין לא צריך, וזולת זה יעצור עצמו בכל כוחו עד כמה שניתן. יתכן שנצרך לעשות זאת מתחלה בהדרגה.
מלבד כך נצרך לעשות בדיקה רפואית גופנית שאין סיבה גופנית לכך.
קטגוריות
