שאלה:
בס"ד
שלום לכבוד מורנו ורבנו, הרב בלבבי שליט"א,
תודה עצומה לכבודו על הכל, יהי רצון שה' יתן לכבודו כוח להמשיך הלאה, אנחנו אוהבים את כבודו.
בלבבי משכן אבנה חלק ה' – פרקי עבודה ומחשבה – פרוש על המס"י – מאמר כט' – עמוד קעג' מדבר שם בעניין הנסיונות, ג' משמעויות למילה "נסיון", נסיון חיובי ונסיון שלילי ומדריגה עליונה בנס. וכן מאמר נו' , חובת הציבור בעת צרה עמוד רמח' מדבר שם על "מוציאין את התיבה לרחובה של עיר",
ואפשר לחבר בין המאמרים:
נסיון שלילי – חרב
נס (לנוס) – ברח
נסיון חיובי – בחר
להתנוסס – רחב
נס = בגימטריא קיא' עם הכולל = אלף, לדבוק באלופו של עולם – חבר לשון חיבור שדבוק בבורא.
בסוף מאמר נו', כבוד כותב שעיקר היציאה מן המיצר למרחב צריך שתעשה בפנימיות, בלב. כאשר אדם מבטל את כל הרע מקרבו, לגביו נס וטבע שווים, מפני שהכל ממנו ית"ש ממש.
וחשבתי, איך ביטול הרע הופכת את נס והטבע שווים? הרי האדם עצמו הוא מציאות? רציתי לומר, שהרי כל נסיון הוא בעצם רצון השי"ת מול האני שלי (הרע שנמצא בתוכי) שנמצא בארץ למטה, ואם אדם ביטל כל רע מקרבו, אז הוא ביטל כל ארציות, כל הנהגה ארצית, כל הרגילות של הארץ, ואז הכל מלמעלה, נשאר רק רצון השם, ופה לא משנה טבע או נס, הרי אין ארציות, אין חוקים של הארץ, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ שידלוק אין הבדל.
ואת זה אפשר לחבר ברמה מסויימת למה שכתב שם בחלק 'מילי דעבודה', אות ז' עמוד שז' 'עץ החיים ועץ הדעת' שאדם שביטל כל רע, ביטל בעצם את בחינת עץ הדעת שבו, שהשורשים כאן והענפים למעלה, אחד ההבחנות של זה, לפי הבנתי כמובן, הוא שאין ארציות, אין חוקים ארציים בהבחנה מסויימת, אז השורשים לא פה, אלא נס וטבע שווים כי הכל ממנו, לכן השורשים למעלה והענפים בעולם הזה, הכרה של נשמה, בחינת עץ החיים.
א) האם הבנתי נכון?
ב) האם החיבור בין כל אלה הוא נכון?
ג) בסוף מאמר נו' כבודו כותב שרק אדם שיצא למרחב הוא יזכה לביהמ"ק השלישי, ביטול כל רע, יזכה את האדם לחיות בזמן הגאולה, משמע שמי שלא יעשה זאת לא יזכה, אבל מיד כבודו כותב שמי שלא יביא את עצמו לשם אז הקב"ה יביא אותו לשם אולם "בבכי יבואו..." משמע שכולם יזכו אבל מי בטוב ומי בהפך. מה התירוץ לזה?
ד) האם, לפי ההבנה שלי מקודם, (אם היא נכונה כמובן) אדם שמבטל את בחינת עץ הדעת שבו, דהיינו מבטל כל רע, דהיינו מבטל את הארציות, האם המבט של עץ החיים יתגלה אצלו ממילא? או שצריך לעשות עבודה נוספת לקנותו? וכן אדם שיצא למרחב, שלגביו נס וטבע שווים, האם כבר נגלה אצלו ממילא בחינת 'חבר' שהוא דבוק בבורא עולם או שצריך עבודה נוספת לקנותו?
ה) האם אפשר לומר שבימים האלה, ימי הקורונה נ' שבנ' שבטומאה, הקב"ה מביא אותנו לרחובה של עיר בבחינת "בבכי יבואו"?
ו) אם התשובה היא כן על השאלה הקודמת, אז האם יש עוד משהו לעשות או שיש זמן לעשות, להגיע לרחובה של עיר לבד? או שברגע שהתחילה ההנהגה הזאת אין מה לעשות לבד יותר.
ז) האם ביטול הרע ויציאה למרחב בכלל ובימים האלה בפרט, יעשה רק על ידי עמידה בנסיונות או עוד משהו?
ח) שוב לפי הבנתי לעיל, מה שכתוב שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, האם אין בזה בחינה של עץ הדעת? כי אם הכל ממנו יתברך, אז מה זה אינו מבדיל? הכל הוא ברצון הבורא! והאדם הצדיק הרי עמל לקנות את בחינת עץ החיים, ביטול כל רע, הוא עמל לקנות את בחינת חבר לדבוק בנס, אלף, אלופו של עולם, אז איך אפשר לומר שהמשחית לא מבדיל בין צדיק לרשע? הרי עץ החיים זה, ואכל וחי לעולם.
ט) האם יש משהו שפיספסתי בהבנה בכלל וברוח התקופה הזאת בפרט?
תודה רבה ומחילה על האריכות.
תשובה:
א. כן. בלבוש יש הנהגה של נס והנהגה של טבע, בפנימיות הכל רצון ה' בשווה.
ב. כן.
ג. פתחו לי פתח כחודו של מחט, וזה נצרך מצידינו.
ג. אם ביטל לגמרי כן. אולם פעמים נצרך לעבוד במקביל הן בסילוק הרע והן בגילוי הטוב.
הוא דבוק אולם יש מדרגות יותר גבוהות בדבקות.
ה. כן.
ו. העיקר שיהא בבחינה זו בפנימיות נפשו ויאיר כן לאחרים לפי ערכו.
ז. ע"י מסירות נפש.
ח. כי אין עתה סילוק גמור של עץ הדעת אלא גילוי של עץ החיים מעורב עם עץ הדעת – "ערב רב", תערובת רבה שמערבת הכל.
ט. יש לחדד מהות שער נו"ן שבנו"ן שהוא למעלה מנס, למעלה מהנהגה, אלא גילוי הוי"ה בעצם. שאלותיך עסוקים בהנהגה ולא בהוי"ה.
קטגוריות
