שאלה:
שלו' למו"ר
האם אמונה בה' היא הפתח לכח ההויה או שהיא היא כח ההויה? דמאידך בסדר כוחות הנפש האמונה היא למטה מהויה, אבל בבלבבי ח"ט הרב מסביר שעצם פנימיות הנפש היא תמימות שהיא אמונה, ולכאורה הכוונה להווית הנפש.
האם ההויה דנפש מתראה באופנים שונים כגון ביטול גמור לאין סוף, התפשטות הגשמיות, אפסיות, אמונה פשוטה, אין עוד מלבדו, תענוג באלוקות, רצוננו לעשות רצונך? או שההויה בנפש למעלה מכל בחינות אלו?
ב"דע את גאולתך", בפרק על "גאולת ההויה", הרב מסביר שבעצם האדם צריך להיות בהויית הנפש אלא שצריך לצאת ללבושי הנפש ואח"כ לשוב להויית הנפש. אבל בפעם אחרת שמעתי מהרב שהאדם צריך להכיר מצבו השתא ואל מה שהוא שואף להגיע, וא"כ אם מדרגת האדם עכשיו אינו נמצא בהויה אלא הרבה למטה מכך, א"כ ה"שב" של אדם זו אינו ההויה אלא זהו ה"רצוא" שלו, זהו שאיפתו, ורק לרגעים יכול להגיע שם בבחינת לרגעים תבחננו, אבל עכ"פ ההויה שלו אינו ה"שב" שלו, וא"כ מהו כוונת הרב בדע את גאולתך שהאדם צריך לחיות בעיקר בהווית הנפש שלו, אם זה מדרגה גדולה כיון שהוא המקום בפנימי ביותר בנפש?
תשובה:
פתח שעל ידו דבקים בהוי"ה.
הכח המתגלה מעצם הנפש היא תמימות – שלמות. והתדבקות בשלמות ע"י אמונה. אולם ההוי"ה אינה כח, אלא עצם ההיות. וכאשר הוגדר שתמימות ואמונה הם עצם הנפש היינו עצם הכח שבנפש לעומת שארית הכוחות שאינם כוחות של עצם הנפש.
פרק גאולת ההויה מדבר למי שנמצא במדרגת הוי"ה, סוף המדרגות. ומי שאינו שם יש לו להכיר מדרגתו ולפעול בהתאם לכך, כפי שנתבאר.
קטגוריות
