שאלה:
א)הרב מסביר שיש ג' סוגי לומדים, יששכר, יהודה,
ודן. למה יש רק ג' סוגי לומדים השייכים דוקק לג' שבטים אלו? ולכאורה הכח של לימוד
התורה שייך יותר להשבטים של יששכר, יהודה, יוסף, ולוי (ומלמדים משמעון) וא"כ
למה האפשריות הם רק יששכר יהודה או דן? האם באמת יש יותר סוגי לימוד ששייכים לשאר
שבטים (כגון נפתלי גד זבלון וכו') ואם כן, האם הרב יכול לכתוב בקיצור הסוג של
לימוד ששייך לכל הי"ב שבטים?
ב)האם אלו לומדים ששייכים לשבט דן (מאסף לכל
המחנות) מתקנים יותר את כח התערובת של ערב רב, כיון שיש תערובות ע"י הערב רב,
ו"מאסף כל המחנות" מאסף כל הידיעות במקום אחד ומברר התערובות? (ובאמת
מצינו ששבט דן היו נמצאים בסוף המחנה אצל הערב רב, וזה היה עושה פגם בשבט דן
כנראה, וא"כ דוקא שבט דן יש בהם התפקיד לברר התערובות של הערב רב, ע"י
כוחם שם אסיפת ידיעות ובירור ענינים בלימוד התורה? ואם כן, אלו ששייכים ליששכר או
ליהודה אינם מבררים את התערובות של הערב רב, רק שבט דן?
ג)ובכלל, איך שייך שיהא האדם בלימוד סוגיא שורשו
בשבט יששכר או יהודה או דן כו' אם הוא לא בא באמת משבט הנ"ל? האם שייך שהאדם
בא מראובן אבל אופי נפשי וסוג לימוד שלו שורשו בשבט אחר?
תשובה:
א. בקצרה – פן אחד לדברים.
ראובן – רואה את הנולד – ראו בן. איזהו חכם הרואה את הנולד.
שמעון – שמיע לי סבירא לי. בעל סברא.
לוי – חיבור של לשיטתו – ילוה – חיבור.
יהודה – תפיסת עצם. שם הוי"ה – עצם.
יששכר – יודעי בינה לעתים כמ"ש בקרא.
זבולון – ממרחק תביא לחמה. מצרף סוגיות רחוקות ההדדי.
גד – המשכה של מופשט שמתפשט – כצורת ר' שמעון.
אשר – משנה סדורה ללא סיגים, מעדני מלך.
דן – מאסף לכל המחנות, לכל השיטות.
נפתלי – נתעקשתי – עמל להבין עד סוף הענין.
יוסף – מחדש בטובו ומוסיף. שומע ומוסיף.
בנימין – בחלקו ביהמ"ק, "בונה" צורתא דשמעתתא.
ב-ג. כן. לברר מה לערב ומה לא. לכל אחד יש הכל ולעולם צריך לעסוק בעיקר בחלקו. ויש כללות ופרטות ראובן שבראובן, שמעון שבראובן, לוי שבראובן וכו', כנודע. ולכך בכל שבט יש הכל, בפרטות. אולם בכללות שייכים לשורשם. וזהו כאשר נשמות היו כסדרם, משא"כ בגלגולים יש אפשרות שנתגלגל מלשון גלות לא במקומו.
קטגוריות
