שאלה:
א) בנושא "עשה לך רב", איך האדם בפועל עושה רבו לרבו? ע"י התקשרות בחכמה של הרב? או שצריך גם ביטול לרבו? אם הוא מאד מתקשר לרבו אבל אינו מבטל עצמו להרבי או אינו שומע לרבו, האם עדיין רבו נקרא רבו כיון שתלמיד אינו מתבטל להרבי?
ב) והאם הרבי ג"כ צריך להסכים לקבל התלמיד כדי לאפשר הקשר בינו לבין תלמידו? או שכל אדם יכול להשתייך עצמו להרבי אפי' אם הרבי לא מקבלהו? אם התלמיד מתקשר עצמו להחכמה של הרבי אבל אינו מבטל עצמו בפועל להרבי האם עדיין נקרא תלמיד? כלומר האם שייך מציאות שאדם יש לו "רב" או "רבי" אבל אינו שומע להרבי או אינו מתבטל לו, אבל עדיין הרבי נקרי רבו?
ג) העולם אומרים שבזמן הזה יש רק מעטים שיש להם "רבי", כיון שברוב הפעמים התלמיד אינו מתבטל להרב, או מחמת גאוה, או מחמת שרואה חסרונות בהרבי, או סיבות אחרות. אבל לפי מה שהבנתי מהרב, האדם צריך שיהא נשמתו "רבו" או שיעשה הקב"ה לרבו, וא"כ האם זהו הפתרון להבעיא הזה של הדור שאנשים אין להם רבי? או שבודאי כל אדם צריך להיות לו רב בפועל וכל אדם צריך להתגבר על מדות רעות שלו בנפש, כדי שיהא לו רב בפועל?
ד) רב דסלר אומר שאם אחד רואה חסרונות ברבו אז אדם כזה אינו יכול להיות רבו. מהו האדם שבטבע רואה חסרונות בכל רבותיו? האם אין לו תקוה בענין עשיית רבו כיון שהוא תמיד רואה חסרונות ברבו?
יישר כחך להרב !
תשובה:
א. מעשה – שימוש חכמים, ועושה הוראותיו.
דיבור – שונה בדברי תורתו.
מחשבה – עוסק בתורתו.
הרגשה – מחובר אליו בהרגשת הנפש, ויתר על כן בעצמות הנפש.
מוחין – דבק במהלך תורתו.
קטגוריות
