שאלה:
שלום לכבוד מו"ה.
הנה בסוף ברכת המזון יש חלק שלכאו אינו מעצם ברכת המזון, מאחרי ברכת הזן עד הסוף, ואבקש מהרב אם יוכל לכתוב מהו המקור לאמירת חלק זה, ומהו גדר חיוב אמירתו.
ובפרטות יותר. דהאם יש מקום לומר שאם אדם יקבע לעצמו שלא יאמר חלק זה למשך תקופה מסוימת זה יועיל לו לכוון בחלק העיקרי יותר של ברכהמ"ז, שיעשה זאת או שזה מחויב וכמו לדוג' ב'אלוקי נצור' שלכאו' אין מקום לעשות כך.
תודתי נתונה למו"ה על ההשקעה.
תשובה:
עיין ברכות מח, ע"ב.
הגר"א לא נהג לאומרו. והוא מנהג וזהו גדר חיובו.
אם חש צורך יש לעשות התרת נדרים.
וטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה.
אולם נצרך בדיקה דקה שלא יתערב בכך, עצלות או שאר נגיעות.
קטגוריות
