שאלה:
שלום וברכה.
נודע שעצמותו ית' אינו מתפעל כלל. ואילו א''ס הוא מחשבת הבריאה. א''כ כאשר אדם יודע שאין התפעלות להבורא ית' בעצמותו, אלא צמצם עצמו להיטיב. וביד הנביאים אדמה, הרי זה מקרר מאוד את האדם לאהבת ה', משום שאדם אוהב את אוהבו כמותו. וכאילו יש לאדם סתירה מיניה וביה ביחס לקשר שלו עם בוראו בין הידיעה שעצמותו ית' אינו מתפעל כלל לבין א''ס וא''ק ואבי''ע שפעולתם בנו ובשבילנו והבורא רק מתפעל כאילו ולא באמת. תודה רבה. אשמח ליישוב הדבר.
תשובה:
הדבר נחלק לחיצוניות ופנימיות, שלא לשמה ולשמה.
חיצוניות – שלא לשמה: צורך בנפש לחוש תוצאה והרגשה, והתפעלות.
לכך יסדו רבותינו שנתלבש הא"ס במדותיו, והוא ורצונו והוא וחכמתו חד, כמ"ש בנפה"ח ובתניא ועוד רבות.
פנימיות – לשמה: אין צורך כלל לשום התפעלות, אלא כולו לשמה. כאשר זהו מדרגתו כמקיף פועל לפי שכלו כי כך רצונו ית"ש ותו לא. וכאשר זה בוקע לפנימיותו זה נעשה חוק טבעו לפעול את רצון הבורא, כמו שנתבאר במס"י בפרק הענוה.
קטגוריות
