שאלה:
שלום לכבוד הרב.
מזה זמן רב אני עובד על פי ס' בלבבי משכן אבנה חלק ב', ובסייעתא דשמיא, אולי בזכות הזמן, אני רואה לאחרונה התקדמות מבורכת. אבקש שהרב יבהיר לי, בנוגע להתבוננויות הקצרות, אחת לחצי שעה ופחות, בהן אנו נזכרים כי 'יש בורא לעולם' - משום מה, אני לא מתעורר מהתבוננויות אלו. אני מרגיש שאני 'זורק' מילים לחלל האוויר, גם כאשר אני אומר את המילים במיתון ובמחשבה. כמובן - ככל שאני משקיע יותר מחשבה, כך האמירה הופכת משמעותית יותר - אך ספק אם כוונת הרב הייתה להתבונן לעומק ואז לבצע את ההתבוננות הנזכרת, שכל מטרתה להיות קצרה ומאפשרת המשך פעילות שוטפת.
אציין שאני מקפיד על התבוננות עומק אחת בשעות הערב - שמביאה עמה תועלת רבה.
כיצד עלי לבצע את ההתבוננויות הללו באופן הנכון?
ואבקש לנצל את הבמה לשאלה נוספת - במידה ואדם התקדם שלב, ועתה עובד על הכרה בכך שהקב"ה קרוב אליו (השלב השני בעבודה המעשית) - האם עליו לזכור גם זאת אחת למחצית השעה, בדומה לזכירת עצם מציאות הבורא ית' - ז"א שעליו לעבוד על שני הנושאים במקביל גם מבחינה זו?
תודה, ותזכו למצוות.
תשובה:
א. ההתבוננויות הקצרות אין עיקרם לשם התעוררות, אלא עיקרם ליצור רצף מחשבתי קבוע בחלק עבודתו. ולכך אין צורך להתאמץ להתעורר אלא העיקר זכירה ממוקדת קצרה ועקבית.
ב. לא, לעבוד בעיקר על השלב החדש, ובהתבוננות הארוכה בכל יום לזכור לזמן קצר כדקה את השלב הקודם.
קטגוריות
