שאלה:
ברצוני לברר הנושא של "תאווני, כעסני וליצני" שראיתי בדברי הגר"א ובדברי ר' צדוק.
א)האם שלש קליפות בנפש הגוי הם אלו הכוחות של גאווני, כעסני ותאווני (או ליצני)?
ב) האם תאווני, גאווני, כעסני וליצני במקביל להשלש היסודות הפועלים שהם מים אש ורוח? לפי"ז למה יש שני שרשי רע אלו שהם כנגד אש דקלקול (גאוה וכעס)?
ג) מהו השורש של הרע בכוחות הנ"ל? דמאידך התאוה (הנאה לעצמי) מגיע מגאוה (אני), והכעס ג"כ מגיע מגאוה, שהוא הכח של "אנא אמלוך", שורש כל הרע, וזהו המהות של עמלק הוא שרוצים להיות הראשית, ולפי"ז לכאורה נמצא שהכח ה"ליצני" שהוא המהות של עמלק (זד יהיר לץ שמו) הוא השורש הרע להכל. האם זה נכון? ואם כן, האם זה משום שכח התאווני הוא מים דקלקול, כעסני הוא אש דקלקול, וגאווני הוא אש דקלקול (וגאוה לכאורה הוא בחינת העפר דאש כמו שנראה מסדרת הארבעת היסודות), וליצני הוא רוח דקלקול? וא"כ כמו שבקדושה היסוד הרוח העליון הוא היסוד שכולל את הכולם, כמו כן בקליפה יש רוח שכולל היסודות כולן והוא כח הליצנות שהוא כח של עמלק?
ד)ואם זה נכון, למה כל הרע נובע בשורש בליצנות, הלא ליצנות גופא נובע מגאוה? וא"כ לכאורה הגאווני הוא השורש לכל הרע, ולא ליצני, וא"כ צ"ע (למיעוט הבנתי בענינים אלו).
ה)האם יש יותר מראה מקומות בענין זו (מלבד הגר"א ור' צדוק)?
יישר כחך להרב
תשובה:
א. ישמעאל תאווני, עשו כעסני, עמלק ליצני.
ב. כן. אש עולה, גאוה. אש מייבשת, כעס. והוא שורש לעפר, יובש.
ג. רוח שורש לכל, ולכך ליצני. כן.
ד. ליצנות כנגד עצם ההיות. גאוה, אנא "אמלוך", האמלוך", הוא הגאוה.
ה. איני זוכר כעת מקום מסודר ומבורר יותר.
קטגוריות
