שאלה:
בגדר תולדות בנזיקין (ב,ב - ג,א)
בגמ' (ב,א) מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן, עכ"ל הגמ'. והיינו שהגמ' דנה בתולדות של נזיקין האם יש לתולדות את אותם הדינים כמו אבות הנזיקין או לא, ומסקנת הגמ' דתולדותיהן כיוצא בהן, שיש להם את אותם הדינים [חוץ מדין חצי נזק צרורות שהיא תולדה דרגל].
עוד גרסינן (ב,ב) תולדה דקרן מאי היא, נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה.
ולכאורה יש לעורר כאן שתי שאלות:
א. למה הגמ' שאלה בלשון יחיד 'מאי היא', שזה משמע שיש רק תולדה אחת, והשיבה שיש ארבע תולדות.
ב. לכאורה יש יותר תולדות מהארבע האלה שנזכרו, שהרי יש עוד אופנים של נזק שכונתה להזיק ואין הזיקה מצוי, וא"כ צריך להבין למה הגמ' מנתה דוקא את ארבעת אלו במיוחד.
וכמו כן יש לשאול את השאלה הראשונה הנ"ל ששאלנו לענין שאר אבות הנזיקין. דהנה לענין שן שואלת הגמ' (ג,א) ג"כ בלשון יחיד 'תולדה דשן מאי היא', והתשובה היא שיש ב' תולדות [לכאורה], א. נתחככה בכותל להנאתה ב. טינפה פירות להנאתה.
וכן לגבי רגל הגמ' שואלת 'תולדה דרגל מאי היא', והתשובה היא שיש חמש תולדות, א. הזיקה בגופה בדרך הילוכה ב. בשערה דרך הילוכה ג. בשליף שעליה ד. בפרומביא שבפיה ה. בזוג שבצווארה.
וכן לגבי בור הגמ' שואלת 'תולדה דבור מאי ניהו' [שזה לשון יחיד, ולא נינהו לשון רבים], ומסיקה דהיינו אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים והזיקו, ולכאורה התשובה היא שיש ג' תולדות דבור.
וגבי אש ג"כ שואלת הגמ' (ג,ב) בלשון יחיד 'תולדה דאש מאי ניהו' ואומרת דהיינו אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה, וזה ג"כ שלש תולדות כנ"ל.
אמנם לגבי אדם הגמ' שינתה את לשון השאלה ללשון רבים, 'אי לרב דאמר מבעה זה אדם מאי אבות ומאי תולדות אית ביה', והגמ' מסיקה דהיינו כיחו וניעו [כיחו רוק הפה, ניעו ליחת החוטם – רש"י], דהיינו תולדה אחת עם ב' דוגמאות אבל ביסוד היא תולדה אחת, שכיון שזה מכוחו הוי תולדה דאדם.
נמצא א"כ שיש לנו ג' שאלות:
א. למה הגמ' שאלה בלשון יחיד אצל קרן, שן, רגל, בור ואש והשיבה שיש כמה תולדות לכל אב.
ב. לכאורה נראה שיש עוד תולדות ממה שכתוב בגמ', ואם כן למה הגמ' בחרה את הדוגמאות האלו במיוחד.
ג. למה הגמ' שינתה אצל אדם לשאול בלשון רבים 'מאי אבות ומאי תולדות אית ביה' , במיוחד אם יש רק אב אחד [דהיינו אדם] ותולדה אחת [לכאורה אין נ"מ בין כיחו וניעו] .
ונראה בס"ד לתרץ את השאלה הראשונה ע"י שאלת הגמ' עצמה [כידוע הפתגם שאלת חכם חצי תשובה, ואין חכמה בעולם כחכמת התורה הקדושה ואין חכמים כחז"ל], דלכאורה מונח בשאלת הגמ' הנחה ויסוד מובהק בהגדרת תולדות דנזיקין, והוא, שלכאורה יש לגמ' הנחה שיש רק תולדה אחת באמת. וביאור הדבר יובן ע"פ יסוד ההגדרה של תולדה. דהנה יש להבין מהם בעצם אב ותולדה. והנה גבי נזיקין כתב רש"י שהגדרת אבות הם הנזכרים בתורה הק', ותולדות הן מה שלא נזכרו. אבל השמות אב ותולדה מורים על שייכות ויחס, ואיזהו צד של דמיון, ומצד שני גם טמון בשמותם נקודת הבדל ביניהם, ונראה לבאר [בלי להכנס לדקויות], שלאב יש צורה של עשיית הנזק שנזכרה בתורה הק', ותולדה ביסוד היא אותו דבר כמו אב הנזק אבל צורתה של התולדה שונה, ובלשון אחרת אפשר להגדיר זאת שההגדרה של תולדה היא מעשה נזק או צורת נזק ששונה מאב הנזק, אבל תכונותיהם שוות.
ולדוגמא בהשוואת התולדות לאבותם הגמ' מגדירה את תכונת האב של קרן שכוונתו להזיק והזיקו אינו מצוי, וממונך, ושמירתו עליך, וכן בשאר התולדות שהם כיוצא בהן וכו'.
ואשר על כן נראה שלכן שאלה הגמ' בלשון יחיד, כי ביסוד יש רק תולדה אחת לכל אב , ואע"פ שיש כמה דוגמאות כגון נשיכה, רביצה וכו', התולדות הם צורות שונות של עשיית הנזק אבל תכונתם בדיוק כמו האב. ונראה שהיסוד הזה מדוייק ברבינו חננאל ז"ל וזי"ע [ואולי גם בנמוקי יוסף עיי"ש] בלשון שנקט גבי קרן שן ורגל , וזה לשונו לגבי קרן, תולדה דקרן כל דבר שכוונת הבהמה להזיק ואין הזיקה מצוי כגון נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה, עכ"ל.
ולגבי שן כתב 'תולדה דשן כל שיש לבהמה הנאה בהזיקה כגון נתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות להנאתה'.
וכן לגבי רגל 'תולדה דרגל כל דבר שהזיקו מצוי ואין כוונתה להזיק כגון הזיקה בגופה דרך הילוכה וכו''.
והנה המילים 'תולדה' ו'כל דבר' מורים שיש באמת רק תולדה אחת, וגם מורים שיש עוד דוגמאות לכאורה, והלשון 'כגון' גם מורה שיש עוד דוגמאות מאלו שנזכרו בגמ' הק'. והיינו כנ"ל שביסוד יש רק תולדה אחת עם הרבה דוגמאות בצורות שונות של עשיית הנזק.
והנה נראה שמדברי הר"ח מדוייק כהנחתנו לעיל שיש עוד דוגמאות של תולדות, וא"כ צריך לשוב לשאלה השניה ששאלנו מדוע נקטה הגמ' דוקא דוגמאות אלו.
ונראה לכאורה שהתשובה היא [או לכל הפחות תשובה אחת] שהדוגמאות שהגמ' הביאה הם היותר מחודשות, התולדות [ולדברינו יותר מדויק לכתוב 'התולדה'] של קרן הן נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה, נגיפה אינו בקרניה אלא בגופה של הבהמה, נשיכה היינו חושבים שזה תולדה דשן ורביצה ובעיטה היינו חושבים שהם תולדות דרגל וכו', שבכל מקרה יש חידוש, אבל יש עוד מקרים.
וכן תולדה דשן הדוגמאות נתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות להנאתה לכאורה החידוש הוא שזה סוג הנאה אחר לגמרי מהנאה של אכילה וגם סיפוק בחלקי גוף שונים אבל הנקודה היא שיש הנאה להזיקה.
וכן בתולדות דרגל לגבי החמש דוגמאות, נקודת החידוש בהם הוא שאפילו נזק שהבהמה עשתה בחלק אחר בגוף או דבר שדרכו ללובשו אפילו שזה אינו חלק מגוף הבהמה זה נחשב לתולדה דרגל בגלל היסוד של רגל שהוא הזיקן מצוי, וממונך ושמירתן עליך .
וכן בתולדה דבור, אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים, הם מחודשים שהם ניידים והוא שם אותם במקום (בצירוף איתם) שהם נחשבים לתקלות אבל הם לא תקלות עצמם כמו בור שמציאותה מציאות של תקלה.
וכן באדם - כיחו וניעו – זה חידוש שהם נחשבים לתולדה דאדם למרות שהם לא מחוברים לגוף המזיק והם רק מכוחו ולכאורה גם הֶפקרים- לכן יש צד דמיון לבור. (ובאמת מתי שהם על הרצפה ולא מתנועעים מכוחו (לכאורה) הם בגדר בור)
וכן באש – ז"ל הר"ח,' כי קאמר רב פפא אתולדה דאש והן אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצוי והזיקו', ע"כ לשונו הקדוש, שהם 'אש' למרות שאינם בוערים והטבע שלהם אינו של כליון כמו אש שזה עיקר יסוד קיומה ומציאותה. (אש שורפת וקיימת ע"י האכלת הדבר מתחתיו.) וגם הר"ח כתב אתולדה וזה מורה שבעצם ביסוד יש תולדה אחת אפילו אם יש כמה דוגמאות לזה .
ולכאורה אצל בור ואש שתולדותיהן אבנו סכינו ומשאו אנו יכולים להגדירם גם כן כתולדה אחת שהוא "דבר דומם שהנחתו הוגדר כתקלה [והפקר] וכו' או דבר דומם ששָֹמו במקום שנחשב למעשה פשיעה" כמו הציור שרוח מצויה יכולה להזיז אותם באופן [דהיינו כח אחר מעורב בו] שיכולים לגרום נזק וכו'.
והשאלה האחרונה לגבי אדם לכאורה הוא בלשון של בתמי' שאנחנו יודעים שיש רק אב ותולדה אחת לאדם.
לסיכום הדברים, הגדרנו ע"פ הר"ח וכן מסברא שהגדרת 'תולדה' היא עשיית נזק בצורה שונה מהאב אבל שתכונתו של התולדה דומה לאב הנזק, וביסוד יש בעצם רק תולדה אחת לכל אב, וזהו הטעם שהגמ' שאלה בלשון יחיד באופן כללי, וע"פ הנ"ל בוודאי יש עוד דוגמאות חוץ ממה שהביאה הגמ' הק', ובטעם הדבר הצענו דרך אחת, שחכמי התלמוד בחרו את הדוגמאות שבחרו משום שהם יותר מחודשים, ואדם הגדרנו שגם יש בו רק תולדה אחת, וגם הראינו בשור, שן, רגל, בור, ובאש שבעצם וביסוד יש להם תולדה אחת( והוא עשיית הנזק באופן שונה מהאב עם אותם תכונות כאב הנזק ביסודם) ,
סיימנו באחד ואנחנו מקווים ליום שנאמר עליו 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.
תשובה:
מבשרי אחזה שתולדה אינה דומה לגמרי לאב, אלא דומה לו בחלק ושונה בחלק. וזהו החילוק העצמי בין אב לתולדה. ולכך ישנם כמה תולדות, שכל אחד דומה לאב באופן אחר.
כי תולדה אינו רק שינוי בהתראות אבל מהות שווה, אלא התדמות חלקית במהות.
קטגוריות
