שאלה:
שלום רב,
חיפשתי להבין את משמעות דין החזקה.
ודוגמתו הקיצונית היא בדין של שני שבילים המובא בדף כז ע"א וכן בפסחים י ע"א, שאם היו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות, אם כל אחד בא להישאל לחוד שניהם טהורים, וגם אם באו להישאל בבת אחת שאז מטמאים אותם, זו רק חומרא מדרבנן, כמבואר ב תוס' בפסחים (ד"ה בבת אחת).
ויש דוגמתו בטבע. כנודע בעיקרון אי הוודאות של אייזנברג. שחלקיק ניתן לבדוק או את מיקומו או את מהירותו ולא ניתן לבדוק את שניהם. ועל פי בדיקתינו נקבעת מציאותו בפועל. ועד אז הוא נמצא במצב סטטיסטי ביחס למהירותו ומיקומו. מצב שאינו לא כך ולא כך.
וכך כל דרך מבחינת חוסר ידיעתינו היא נשארת במצב אחר לגמרי. וכל העולם מתחדש כל רגע ורגע. ועל כן חוסר הידיעה גם כן יש בה משמעות הלכתית.
והיינו שבכל דבר במציאות יכולות להיות ספיקות מהי מציאותו. האם זהו הבן של אימו או לאו אלא שאין זה סביר! והחזקות נראה שהם הנהגות בהנחות יסוד של המציאות שלפנינו!.
ובהלכות מלכים יש הבדל בין מלך המשיח שהוא בחזקת משיח לבין שהוא משיח ודאי.
וכשהוא בחזקת משיח יש לנהוג בו כך. שחזקה היא לנהוג באופן זה.
וברמח"ל מזכיר שירבעם היה ראוי להיות משיח בן יוסף אלא שפגם. (קנאת ה' צבאות חלק שני עמוד קד קה)
שהיה ראוי לקבל המשיחות היחידה. ועד אז היה נקרא איש המשיחות. וכיון שפגם היה צריך להתחלל המשיחות וענפיו. כי היו מתחברים אליו נשמות יוסף ואפרים בנו כי כך צריך למי שיזכה לקבל המשיחות. והם נפגמו גם כן.
מכאן ראוים שמי שיש לו חזקת משיח פירושו של דבר שיש לו מעלה כללית לעם ישראל. ומעשיו משפיעים לכל הדורות באותה מדרגה.
ומדרגת היחידה מוסברת אצלי שפועל ברצון של כל ישראל במעשיו. כגון לרצות בתיקון לרצות בגאולה ובמשיח.
ואילו מדרגת החיה היא שישנה חיות כללית בכל איברי הגוף ופגיעה באיבר אחד מורגשת בשאר האיברים.
ואני מניח שהפגם של מי שבחזקת משיח הוא בחיות הכללית של ישראל. מדרגת החיה. והפגימה היא פגימה בחיוניות של כח הפעולה לתיקון העולם הנרגש מחולשה הנעשית בחטא זה.
לכן אני שואל. נראה שאפשר שחזקת כשרות חזקת טהרה וכדו'.
היננה פניה לטבע הכללי של אותה מציאות. ואפילו שיש סתירה מציאותית כמו דין שני השבילים הללו.
כיצד הדבר מבואר בחכמת הסוד בדין חזקה.
א. האם זו באמת מדרגת חיה? ואם כן כיצד הדבר משתלב לפי העולמות העליונים. האם אנו נפגשים במציאות השורשית שלו ? ולמה באמת חוסר ידיעת האדם התחתון שחסרה ממנו המחשבה הגומרת של המציאות. כפי שהבורא במחשבתו ברא. כך כל אדם הוא בדוגמת צלם אלוהים עד שהמחשבה גומרת המציאות עוד נדבך ועוד נדבך.
עד היכן דיני החזקות? למשל הוא נוגע בדיני טהרה ובחזקת כשרות. האם יש לנו עד לפנינו כי נראה שזה שאנו מכירים שעד זה עד הוא והיה במאורע הוא חלק מחזקת כשרות של העד.
על פי מה נאמר דין חזקה? האם נאמר אני בחזקת בריא? ועל פי זה ננהג אם הלך בדרך ואחת מהם מדבקת במחלה וודאי? או שלא ננהג בדיני חזקה כי סכנתא חמירה מאיסורא?
ומהו השלב המפריד בין מחשבת האדם התחתון שבידיעתו יצא מדיני חזקה ונכנס להנחה בסיסית על פי הניסיון האישי? לבין דין החזקה שהיא קודם גמירת מחשבתו את מציאותו זו?
ב. והאם זה אומר שלפי ההנהגה האלוהית אנו נפגשנו עם מציאותו הכללית בדרגת החיה שבו. של המציאות. שבו כולנו בחיות אחת.
ג. והאם בחזקה זו אנו אומרים שטבע היהודי שאינו בחטא והוא מקרי לו ואילו אצל הגוי להפך שהוא שייך בקליפות ברשות הקליפות?
ד. ועל פי מה נקבעת החזקה? טבעו הכללי? למשל למה אצל הגוי נקבע כך או כך ? האם מדובר על שורש יניקתם של זהותם הכללית. למשל זהות ישראל מהשכינה. והאומוות מהקליפות על אף שגם הם יונקים מהשכינה דרך הקליפות ועתידים לעבוד שכם אחד ויש להם מקום בעולם. ושבעים אומות כנגד שבעים נפש של ישראל וכנגד שבעים פנים לתורה.
תשובה:
נבאר החזקה לפי נרנח"י. וניתן דוגמאות, אולם זהו נושא רחב ביותר, ויש לפרק לנרנח"י דנרנח"י.
נפש – חזקה של מעשה, עובדה. ושל טבע אדם, כגון חזקה אין אדם מנח פתח גדול ונכנס בפתח קטן (עירובין, י, ע"ב).
רוח – חזקה של תנועה מתמדת – כגון חזקה שליח עושה שליחותו (עירובין, לא, ע"ב).
נשמה – הנשמה פועלת בו – כגון חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן (פסחים, ט, ע"א).
חיה – חזקת חי, נביעת מקור החיים. שמא מת לא חיישינן (גיטין, כח, ע"ב).
יחידה – נוגע לעצם מהותו, כגון חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. ממון, מאוד, עצם הנפש, בכל מאודך (יומא, פה, ע"ב).
לפי"ז יש לסדר את כל החזקות בתורה באופן של נרנח"י דנרנח"י, ולהגדיר מהות וגבול כל חזקה.
מהשואל:
תודה רבה על התשובה. זה מוסיף לי כיוון חדש. תודה.
קטגוריות
