שאלה:
שלום כבודו. השאלה הראשונה היא אם יהודי אומר לפני תורה או מצווה כלשהי לעילוי נשמת כל מתיי ישראל. האם זה משפיע על כל יהודי ולא משנה אם הוא מגולגל או בכף הקלע או גיהנום ואם כן האם זה באופן של קורת רוח או שאפשר ממש להוציא מהמקומות האלה יהודים לגן עדן ?
והשנייה היא רשום ברמבם שמשיח בן דוד צריך לעסוק בתורה ומצוות כדוד אביו אז שאלתי מה שונה הלימוד ועשיית המצוות שלו מכל שאר הצדיקים כי משמע מדברי הרמבם שדוד עשה זאת בצורה שונה. תודה רבה על זמנך היקר
תשובה:
א. מעשה לעילוי נשמת כל ישראל מאיר בנפשם אור. שיעור האור הוא כפי שיעור מדרגתו בכלל של העושה, ומדרגת מעשה זה בפרט. וכן ככל שקרוב יותר בנשמתו בשורשו לעושה כן שפע האור. ואם אורו של העושה רב, ונפש הקרובה אליו נמצא בכף הקלע וכדו', יכול להוציאו משם. ובפרט אם עושה כן לזכותו הפרטית.
ב. אמרו חז"ל (מו"ק, טז, ע"ב) עדינו העצני, כשהיה (דוד) יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ וכו'. ופרש"י מעדן עצמו, כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ. וזהו פנים אחד לדבר.
ועוד אמרו (ברכות, ג, ע"ב) אמר רבי אחא, הכי קאמר (דוד), מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רב זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות (ועיין סנהדרין, טז, ע"א). ועיין עירובין (נג, ע"). דוד דגלי מסכתא. ועיין מד"ר (במדבר, טו, טז), ואיכ"ר (ב, כב).
קטגוריות
