שאלה:
שלום וברכה להו''כ מורינו הרב שליט"א
א. בספר דע את הויתך פרק י"ד מבאר הרב שצריך לעבוד רק על דבר אחד בכל מה שהוא עושה, והרב אומר כמה פעמים שזה יוכל להיות או על התכלית או על אמצעי להגיע לאותו תכלית. שאלתי, הרי התורה והתפלה הם בעצם אמצעים מסויימים איך להגי לתכלית, והאם יש לי לעשות אותם רק בתור יעד לקנות איזה אמצעי אחר, וכגון אם אני עובד על קניית רצון והתלהטות בעבודת ב' האם עלי להשתמש בתורה ותפלה עבור זה ולעשות זאת היעד היחידי שבשבילה אני לומד ומתפלל?
ב. בכמה מקומות בדע את הויתך וכן בסוף דע את הרגשותיך אומר הרב שאי אפשר להגיע להכרה וחוש במציאות הבוי"ת בלא לגלות הוית עצמו, איך מתאים זאת עם הדרך שמבאר הרב בספר בלבבי משכן אבנה חלק א-ב שהוא לכאורה מהלך בלא זה?
אני מודה מאד להרב על התועלת העצומה שאני מקבל מספריו ושיעוריו. אני מקוה שימצא הרב פנאי לענות על שאלותי כי הם לא לפלפולא בעלמא אלא נחוצים מאד באופן עכשוי לעבודתי. תודה רבה.
תשובה:
א. בכל זמן על האדם לעבוד על נקודה אחת, ואח"כ קונה נקודה זו וממשיך הלאה. ולכך בכל זמן עמל לקנות נקודה חדשה, אולם מה שקנה עד עתה אינו נסתלק אלא קיים.
ולכך בתורה תחילה יש לקנות חיבור עצמי לתורה, ואח"כ יעמול לקנות ע"י התורה התלהטות פנימית. אולם החיבור העצמי לתורה כבר נקנה והולך ומתחזק, אולם אין זה עיקר עבודתו עתה. אולם לומד באופן של חיבור עצמי (שכבר נקנה אצלו) באופן שיוליד התלהטות בנפש.
ב. הכרה שלמה בנויה וחושית, לשם כך נצרך גילוי הוית עצמו, שהוא הכלי להכרת ה'. הכרת ה' ללא גילוי עצמו הוא אור בלא כלי, ומאיר לפי שעה ואין לו על מה להיסמך. ולכך פעמים רבות חלקו דמיון. ולפיכך אפשר להקדים הכרת ה' להכרת עצמו, אור לפני כלי, אולם עליו לבנות אח"כ כלי לקבל האור באופן נכון ושלם.
קטגוריות
