שאלה:
בהשיעורים של "דרכי הלימוד" הרב מבאר היטב איך כל אדם צריך ללמוד בחלקו המיוחד בתורה, וכל אדם יכול להיות מצוין בסנגון אחד של לימוד כגון סברא או דיוק, ושיש כח של סברא הנובע מדיוק וכן דיוק הנובע מסברא וכו', ושאין ללמד ילד בחידר על חלקו המיוחד בתורה וכו'.
היה לי ראש ישיבה [עליו השלום] שלמדתי אצלו יותר משלש שנים, וכנראה לי שעיקר כוחו היה סברא שבדיוק, הוא היה אומר סברות רק אחרי עמל במה שכתוב בגמ' והתוס' והראשונים, ודרכו לא היה בחידושים חריפים והוא לא היה אמר הרבה ראשונים בהסוגיא כמו רוב ראשי ישיבות, ולימודו ושיעוריו היה ע"פ רוב היה דרך של פשט ודיוק וכתולדה מכך סברות מהדיוקים. הוא היה אוהב מאד את לימוד המהרש"א והמהר"ם על התוס', והוא היה אוהב פשוט לקרוא את המהרש"א והמהר"ם בתוך השיעורים שלו ולפרש על קטע וקטע של המהרש"א או המהר"ם. והיה לי מאד קשיים עם דרכו, מחמת שהשיעורים שלו לא היה תואמת כ"כ לנפשי, שלא היה מקיף את הסוגיא על כל הדיעות על הנושא, ומטרתו היה רק לפרש מהו פשט בהסוגיא ומה כתוב כאן, אבל אני היה רוצה לדעת את הנושא של הסוגיא יותר באופן היקפי. אעפ"כ, אני אמץ את עצמי לחזור על שיעוריו וגם נתתי את המחברת שלי של שיעוריו כדי להדפיס את חידושיו. אבל לעולם לא הרגשתי כ"כ קשר עם השיעורים שלו וגם אני מסתפק אם אני היה קונה שום מהלך חשיבה ו"דרך" בלימוד ממנו, ואדרבה אני חש שדרכו היה מצמצם אותי.
ובאמת כשהייתי צעיר (בין גיל י"ח עד כ) הרגשתי שהיה לו כמה חסרונות בדרכו בכלל, הן בהנהגתו והן בדרך לימודו, שהיה מצמצם את הכוחות של אחרים ושהוא לא היה יודע כיצד לבנות בחורים כראוי. הוא היה אמר אותו מוסר דרשה בכל פרשה בכל שנה, כמעט בלא שינוי מהשנה שעברה, ולא היה בו חידושים, הוא רק קרא את דברי המסילת ישרים ודברי רש"י על התורה שוב ושוב בכל שנה, בלי חידוש, והדברים היה יבשים מאד אצלי. (הוא גם אמר הרבה מוסר ותביעה ודיבר הרבה על בעיות בישיבה אבל הוא לא היה שום ידיעה במבנה הנפש ועל כחות הנפש, והיה מכיר בחורים רק ממה שראה בעיניו וממה שהבין מתוך חוויות שלו עם בחורים, אבל לא יותר מזה. והוא לא היה מודע בכלל שהבחורים שם היה להם הרבה טענות עליו, כגון שהוא אמר רק מוסר בדרשות שלו וכמעט לא היה אמר דברי חיזוק.) נראה לי ג"כ שהיה לו טבע של "עפר", והוא היה סבר שרק דרכו היה ישר....
איך אני צריך להתייחס לכל זה? מאד קשה לי להרגיש כלפיו שהוא ת"ח אמיתי לאחר הידיעות בדרכי הלימוד ובעניני הנפש ששמעתי מהרב שליט"א. האם זה "כפוי טוב" אם אני חש שדרכו לא בנה את מחשבתי בלימוד וגם בדרך החיים? האם עלי לסלק את ה"טענות" שהיה לי עליו כיון שאני צריך לדון אותו לכף זכות שלא היה מודע בכלל להמושגים שהרב דיבר בהן, כיון שזה לא היה חלק מדרך החינוך שקיבל מרבותיו....? וגם האם עלי לראות מה החלקים שכן אני יכול לקבל ממנו, כיון שלדעתי הוא היה נמצא בתפיסה של קטנות?
תשובה:
יש לחפש את הנקודות הטובות שקבלת ממנו, ולהכיר על כך טובה.
אולם אין צורך להתמקד מאוד בקבלה זו לאורך חייך.
ואין לדון אותו כלל, כי אל תדון את וכו' עד שתגיע למקומו, וכדברי הרבי מקאצק, לעולם לא תגיע. ובפרט שכל מבנה נפשו שונה משלך באופן קיצוני אי אפשר לך לפחות כעת להבינו על בוריו.
קטגוריות
