שאלה:
(א) מה הגדר של "כח המרידה" שהגוף מורד
על האדם כשהוא עוזב את תאוות הגוף (כגון נוחיות, אכילה, עצלות וכדו') כדי ללמוד
בהתמדה רבה או כשהוא מתבודד להרבה זמן או מתפלל הרבה? כשאדם נמצא באמצע לימודו
(ובפרט אם הלימוד הולך קשה) ואז הוא רוצה לאכול או לשתות קפה או לשוחח עם אחרים או
להלוך חוצה או סתם לעשות כלום, בדרך כלל זה דבר שלילי, ומוגדר כביטול תורה, אבל
לכאורה יש מקום גדול לומר שאם הגוף זקוק לדברים כאלו, זה צרכי הגוף וצרכי הנפש
הבהמית שלו, וא"כ היכן הדבר מוגדר כמרידה של הגוף והנפש הבהמית שאז האדם צריך
ליתן צרכי "בהמתו" לגופו ולנפשו, והיכן הדבר מוגדר כביטול תורה? האם יש
בנ"א שיש להם צריך לשוחח כשעה או שעה וחצי תוך סדר ראשון? (ובאמת אני מכיר
הרבה והרבה אברכים כאלו. פשוט אינם יכולים ללמוד בהתמדה או ברציפות כל הסדר. אבל
אפשר שיש להם צרכי נפש אלו ולכך אין לשלל מה שהם עושים?)
(ב) ושאלה גדולה יותר, למה הצמיחה הרוחניות של
האדם תלוי בבירור ד' יסודות שלו ועבודה מדוייקת לנפשו, אפשר שהכל תלוי בשינה כראוי
ואכילה כראוי (לאכול ולשתות בריא ולמנוע ממאכלים מזיקים או ריבוי האכילה) ואמיצת
הגוף כראוי? דלכאורה אם האדם ישן כראוי, אוכל כראוי ומאמץ את גופו כראוי, אז אינו
זקוק ליותר מזה דאז הוא יש לו את הכוחות הפיזיים והכוחות הרגשיים ללמוד תורה
ולקיים מצוות כראוי?
(ג) הרבה אומרים שאמיצת הגוף, כגון ריצה או להלוך
במרוצה לזמן מסוים ביום (ובדרך כלל מדובר לא לכמה דקות אלא לחצי שעה ויותר), או
הליכה ל"גים", הוא הדבר הטובה ביותר להסיר עצבות מהאדם. אמנם מהשיעורים
על סדרת מדת עצבות הרב לא הזכיר דברים הללו ונראה א"כ שהרב לא מתייחס כלל
לדברים אלו. האם זה פשוט שהאדם צריך ג"כ לעשות כל הנ"ל כהקדמה לכל עבודת
ה', או שהרב סובר שכל זה הוא דרכי הגויים שהוא דרך של גוף ונפש הבהמית?
(ד) האם הגוף יש לו נפש לעצמה (מלבד הנפש הבהמית
שבנפש)? שיש הרבה שיטות ברפואת מזרח שמטפלים בהאדם ע"י ששומעים להגוף, שומעים
לה"אנרגיה" של הגוף, ושהגוף של האדם "מדבר" להאדם מה הוא צריך
באמת, שהגוף מתנועע פחות או יותר כשהאדם שומע מילה זו ומילה זו, וכו', בלי להכנס
לכל הפרטים על כל הדרכים השונות שיש, אבל השאלה היא, ביחס לעבודת ה', האם האדם
צריך לידע היטב את "גופו" מלבד צרכי הנפש שלו? או שכל זה נכלל בידיעת
צרכי הנפש שלו?
תודה רבה להרב
תשובה:
א. כל שאם לא יעשה כן מאבד את ישוב דעתו לפי ערכו באופן ניכר, זה למעלה ממדרגתו.
ובדרך כלל גורם לחוסר איזון עם שאר כוחות הנפש.
יש בני אדם שיש להם צורך לדבר יותר מן הממוצע, וכן יש בני אדם שקשה להם ללמוד שעה ברציפות, וזו מדרגת נפשם לפחות לעת עתה.
ב. מצד הגוף זה תלוי באכילה שינה וכדו'.
מצד הנפש הבהמית תלוי בבירור הנפש לפי ארבעת היסודות.
ג. דרך זו פועלת מתתא לעילא, מן הגוף לנפש. ופעמים זה נצרך בשיקול דעת עדין ובגדרי הקדושה.
דרך ארבעת היסודות פועלת לכתחילה על הנפש.
ד. בדקות יש בכל דבר "נפש", כח המחיה אותו. ומצד כך יש נפש דוממת. ויש נפש צומחת, ויש נפש של בעלי חי – חיונית. ונפש משכלת. ובגוף יש את כל ג' החלקים הראשונים.
ועיקר עסקה של חכמת המזרח בנפש הצומחת.
קטגוריות
