שאלה:
המשך שאלה 8164
1.
א. אם הטוב שברע הוא ניצוץ המחייהו, איך אפשר לאחד את הרע והטוב כדבר והיפוכו, הרי באמת הוא רע, הרב אומר שאפשר לעשות את זה בנפש ולא בפועל, אשמח אם הרב יסביר בצורה מופשטת וכן בצורה מולבשת בדוגמא של מחשבה/מידה רעה איך מאחדים דבר והיפוכו בשורשו וכך נהיה תיקון שלם?
ב. שמאחדים את הטוב והרע בשורשם שהוא אחד, האחד הזה מורכב מצמצום/התפשטות או שהוא אחד בעצם?
אם הוא אחד בעצם אז לאן נעלמו הצמצום וההתפשטות?
אם הוא לא אחד בעצם אז אני מניח שיש פה שני שלבים ואז איך עולים מאחדות (טוב ורע, צמצום והתפשטות) להויה?
2. הרב הסביר לי שהכוחות הסותרים הם רק גלוי אחד כמו שני צידי מטבע:
א. אשמח אם הרב יוכל לקחת אותי לשלב הבא, גם אם כל הכוחות הם בעצם גילוי אחד של אותה הויה עדיין אני נשאר בסוף עם כוח גילוי והויה, כלומר כוח הגילוי הוא עדיין דבר נוסף על ההויה אז מה השלב הבא (השלב הנוכחי הוא רצוא ושוב בין גילוי והויה)? איך נשאר רק עם הויה עצמית אחת?
ב. אם זה שהנפש תופסת את כל כוחותיה רק כגילוי אחד, האם היא לא מאבדת פה את עוצמת ודקות הכוח הספיציפי במצב שהוא מפורט יותר, לדוגמא ברור שאם הנפש מרגישה אהבה היא תוכל יותר להתחבר לעוצמה ודקות של האהבה מאשר אם היא תתפוס שהאהבה היא גילוי של צד מסוים בהויה, כי בתפיסת "גילוי" בנפש פחות מורגש הכוח העצמי (במקרה הזה אהבה). אם ככה האם זה לא עליה במובן אחד שיש תפיסת אחד אך מצד שני ירידה כי יש איבוד הדקות של הכוחות (שהרי או שיש 100% מיקוד באהבה או שהמיקוד מתחלק לגילוי ואהבה או 100% גילוי)? והאם יש דרך אחרת שלא לאבד את דקות הכוחות?
3. כתבתי "אם הבנתי מהרב בכללות העולמות מחולקים להויה, רצון, תפיסה, רגש, מעשה אז שאדם עובר את ההויה הוא מגיע למעשה בעולם יותר עליון?" והרב רשם לי שההבנה אינה מדויקת.
האם הרב יכול לפרט לי מה כן מדויק? מה כן חלוקת העולמות (אפשר גם להקביל למושגים בקבלה)
בנוסף הרי תמיד כל תחתון נוגע בעליון אז כן מעשה עליון הוא מעל הויה תחתונה, מה לא הבנתי פה נכון?
תודה רבה מאוד!
תשובה:
.א. מאחדים את הרע בשורש עם האור, לא עם הניצוץ.
עצבות ושמחה. צמצום והתפשטות, רצוא ושוב.
כעס ואורך רוח. כעס הפנים, שפנימיותו אורך רוח, וחיצוניותו כעס. רצוא ושוב.
למעלה מכך יש חיבור בע"ס הגנוזות במאצילן, אחד בעצם. ושם התפיסה שהכל הויה אחת שיש לה ריבוי התראויות.
ב. בשורש אחד בעצם. ע"ס הגנוזות במאצילן, למטה מכך קו וצמצום.
אחד בעצם באור א"ס שלמעלה מקו וצמצום.
הויה תפיסה שהכל אחד.
א. כל הויתנו נקראת מציאות מלשון יצא, נתגלה, כמ"ש הלשם. אין לנו הויה גמורה אלא הויתנו היא גילוי. משא"כ הוית הא"ס.
ב. כל אחד מהגילוים הוא עצם, ואין לך כח עצמי גדול מכך.
- נתבאר בספר דע את נפשך. סדר י"ג כוחות.
מעשה הוא לבוש בסוד מעשה דיבור מחשבה.
זו עשיה רוחנית.
קטגוריות
