שאלה:
יש מצבים בחיים שאני יודע שאם המצבים אלו היה מגיעים אלי אני לא היה יכול לעמוד בהן, כגון ח"ו מיתת ילדים רח"ל או חולי אצל הילדים. ואז אני מדמיין תמיד את המחשבות המפחידות האלה, וכשאני שומע ממצבים אלו בחייהם של אחרים אז אני מזעזע מאד והמחשבות מעצביות אותי מאד. כשאני מדמיין מחשבות של אמונה או בטחון על מצבים אלו שהקב"ה הוא אצלי אפי' במצב הגרוע ביותר, זה משקיט את נפשי קצת אבל יודע אני שעדיין אין לי אמונה כ"כ ושאין אני יכול לסבול מצבים אלו. האם עדיין עלי להמשיך מחשבות של אמונה כשאני מדמיין מצבים אלה או שאני צריך רק להסיח דעת מפחדים אלה?
בתודה רבה,
תשובה:
על דרך כלל לא כדאי לחשוב באופן של רע ומידת הדין ח"ו.
צריך לחשוב על אופן של מסירות נפש בשמחה כמו קריעת ים סוף.
קטגוריות
