שאלה:
לכבוד מורי ורבי שליט"א,
1. בספרו של הרב "דע את הויתך" פרק ג' הרב מסביר שחמשת הרבדים שבנשמה נרנח"י הם בעצם חמישה שמות לנשמה ואני מצטט "הם אינם חמישה חלקים כחלקי העוגה הנפרסת לחמש...אלא הם חמישה שמות לאותה הויה ולאותה מציאות". בשער הגלגולים בהקדמה ד' לדוגמא מתוארים מצבים שבהם נפש רוח נשמה באים בנפרד עד כדי כך שיתגלגלו בגופים שונים עם צירופי נר"נ של אחרים. למשל הרוח או הנשמה יורכבו על נפש גר ואילו הנפש שתוקנה תקבל רוח של צדיק תמורת רוחו וכשהנפש תסיים תיקונה אזי היא אומרת "אלכה ואשובה אל אישי הראשון ומתחברת עם הרוח שלה" וכו'.
א. האם הרב יכול ליישב את הסתירה לכאורה?
ב. על פי התיאור בשער הגלגולים היכן נמצאת ההויה של האדם המתקן אם יש כזה "פירוק" של קומת האדם?
2. האם הרב יכול לחדד את האבחנה שבין רובד הנפש שמנרנח"י שבאדם לבין הנפש הבהמית? בפתחי שערים נתיב עולם התיקון וכן במקומות רבים מוסבר שעיקר האדם זה הרוח בסוד מ"ה ועבודתו לתקן את הנפש הבהמית בחינת ב"נ. הנשמה מסייעת לרוח מלמעלה או ח"ו מסתלקת כפי מעשי האדם וכו'. גם אם עסקינן בנפש דנפש ורוח דנפש וכו' למיטב הבנתי הנרנח"י על כל פרטיו נחשב לנפש האלקית ואילו הנפש הבהמית היא "שיתופא דגופא" שגם אובדת עם הגוף במות האדם אז מה שייך "תיקונה" או "העלאתה" למדרגת נשמה (שם ב"נ שעולה לשם ס"ג)? ואם מדובר במדרגה שלאחר תחיית המתים שגם הגוף מזדכך אז שוב אבקש מהרב לחדד את ההבחנה בין הנפש הבהמית לחלק הנפש שבנרנח"י בזמן עבודת השא"ש.
3. בספרו של הרב "דע את דמיונך" הרב אומר בפרק יג' "כל דבר שבא ממערכת חיצונית עובר מערכת של חמשה חושים. כל דבר שבא ממערכת פנימית עובר דרך מערכת ההיות" בהמשך הרב מסביר שבגילוי תפיסת ההויה האדם מגלה שכל מה שתפס קודם לכן זו מערכת של מדמה ומכאן ואילך האדם מסתכל מההיות שלו, שומע מההיות שלו וכו'. בספר "דע את הרגשותיך" בפרק האחרון, הרב אומר שאדם שחי את עצם ההיות שלו אז גם כל המערכת השכלית והרגשית שלו עוברים דרך ההיות ולדוגמא בנשמת הצדיקים מתקיים "מעצמו למד תורה" וגם מי שמקבל מרבותיו זה רק לפתוח לו את השער לעצמו וכו'. שאלתי לרב:
א. האם הרב מדבר על תפיסת מציאות ששייכת רק ליחידים שמסרו נפשם בעבודת הבורא ית'?
ב. האם מדובר על מדרגה של רוח הקודש או נבואה או נבואה במדרגת משה?
ג. האם בכלל זה שייך רק בגמר התיקון?
ד. למעשה ברצוני להבין האם גילויים רוחניים שכביכול אדם "רואה" שומע" "יודע" מתוכו (ומסתבר שאכן אמת) הם המדד לכך שהוא תופס מציאות ולא מדומיין שהרי יש גם גילויים כאלה מכוחות הסיטרא אחרא עד כדי כך שאפילו בגילוי אליהו יכול להיות ספק אם זה מהקדושה.
בתודה ובברכה
תשובה:
א. בעצם הם אחד. בהתראות, נפרדים. וזה כל סוד הבריאה, שהאחד בעצם נראה נפרד.
ב. ביחידה.
ג. נפש אלוקית, רוחניות שבחומר. נפש בהמית, כח המחיה שבחומר. והגילוי שכח המחיה של החומר הוא אלוקי כפי שהזכיר הבעש"ט רבות, זהו תיקון נפש הבהמית הנקראת "נפש חיה".
ד.
א. כן. אולם בעקבתא דמשיחא, מאיר אור זה יותר ויותר.
ב. רוח הקודש או נבואה – גילוי חוצה לו. ההיות – גילוי עצמו.
משה רע"ה שורש לנבואה – לוי. חיבור לזולתו.
משיח שורש להיות – יהודה – הוי"ה.
ג. מאיר קודם לכן יותר ויותר, אולם יושלם בגמר התיקון.
ד. לא.
אשמח להשיב בל"נ בע"ה בהמשך.
"הרחוק יאמר קרוב אני".
קטגוריות
