שאלה:
הרבה בנ"א אמרו לי שאני צריך לחייך יותר
ולהיות שמח יותר, להלוך באופן מרוצה יותר. האם זאת אומרת שזהו עיקר עבודתי בחיים
והעיקר החולשה שאני צריך לעבוד עליו (עכ"פ ביחס לתיקון המידות והחולשות
שבנפשי, מלבד החולשות שיש לי בעסק התורה, אמונה ובטחון, יראת שמים ואהבת ה' וכו'
וכו') ובפרט לפי יסוד הבעש"ט שהקב"ה מדבר תמיד להאדם ע"י אחרים.
(ב) ובקשור להנ"ל, אם אמת הוא שעיקר החולשה
של אדם מתגלה להאדם ע"י דברי ביקורת מאחרים לו, האם זה פוטר את האדם מבירור
נפשו ע"י ארבעת יסודות כיון שהוא ידע מהו עיקר חולשתו?
(ג) ובקשור להנ"ל, לכאורה אשתו של האדם יודע
מהו עיקר חסרונותיו, וא"כ אם האשה אומרת לבעלה מהי עיקר החולשה שהוא צריך
לעבוד עליו, האם זה באמת מורה לו מהו עיקר עבודתו בחיים או שעדיין צריך לברר נפשו
ע"י ידיעת הד' יסודות שלו?
בתודה להרב
תשובה:
א. לא. הבעש"ט אומר שזהו סימן שצריך לתקן זה או מעין זה. אולם לא שזה העיקר.
ב. לא פוטר, כנ"ל, כי לא מתגלה עיקר החולשה, אלא כל החולשות, ונצרך לברר מה העיקר.
ג. לא תמיד מבינה את עומק החסרון. וכן רואה את תולדותיו, פעמים יותר ופעמים פחות, ופעמים מעלה נראית לה כחסרון. אי אפשר לבנות על כך את סדר העבודה על דרך כלל.
קטגוריות
