שאלה:
1. למדתי שכאשר אני מקבל על עצמי משהו לדוגמא כמו שמקבלים לקראת ראש השנה, אני מוריד באותו רגע שפע בבחינת נשמה ללא גוף ורק כאשר אני מקים את הקבלה אז אני בונה לשפע הזה גוף (כלי) אבל אם אני לא מקים את הקבלה אז הסטרא אחרה יונקת מהשפע הזה.
רציתי לשאול האם וכאשר אני מקבל על עצמי משהו אבל לפני כן אני אומר בלי נדר ולא קימתי את אותה קבלה האם עדין הסטרא אחרה תינק מאותו השפע או שאמירת המילים בלי נדר הצילה אותי מכך?
2. כאשר אני נחשף לסיטואציות בחיים לדוגמא דברים שבני אדם עושים אז רגע אחרי המקרה שנחשפתי אליו יש כמו קול פנימי בתוכי שמגיב על אותו מעשה לדוגמא אם אני רואה סיטואציה שמבוגר עבר בתוך ארבע אמותיו של אדם והוא לא קם לפניו אותו כל פנימי ישר מגיב בתגובה שלילית מדוע הוא לא קם הרי צריך לקום ואז אני כביכול מדבר אל אותו קול ואומר לו, לא צריך להעמיד לכף זכות אולי הוא לא ראה וכו' ויש עוד הרבה מקרים חלקם יותר ברורים חלקם יותר דקים
רציתי לשאול מה הוא אותו קול?
מדוע התגובות שליליות?
מאיפה זה נובע בנפש?
האם אני צריך לתקן משהו בתוכי ואם כן מה אני צריך לתקן?
3.כאשר אני בונה לילדים שלי את כלי החסד בד ובד אני צריך לבנות להם את כלי הגבורה (גבולות) ולפעמים אני מרים את הקול (לא בהגזמה אבל מרים), הדיבור יותר רציני קצת תקיף ופחות שלו
רציתי לשאוף איפה בדיוק הגבול כדי לא להרוס את כלי החסד כיון שאני מפחד שאולי אני לא רק בונה אלא אולי גם קצת הורס?
האם אני עושה נכון?
ואך בונים טוב את כלי החסד והגבורה בד בבד בלי לפגוע במידה שמנגד?
4. כאשר אני לומד חומר שקשור לתורת הנפש לדוגמא הספרים של הרב ועוד.. (כמובן רק ספרים תורניים) אני מרגיש התרחבות מאוד גדולה בנפש וכאשר אני נחשף לחידושים והבנות בנפש אני מאוד מתלהב ושמח מכך ואפילו אם היה לדוגמא מבחנים ברבנות על תורת הנפש והחומר היה קשה מאוד הייתי שוקד יומם ולילה על החומר הזה ונגש למבחנים עד שהיתי עובר את המבחן ואפילו הייתי מנסה להגיע לציונים גבוהים מאוד ולעומת זאת כאשר אני לומד גמרא או שעולה לי מחשבה ללמוד את המבחנים של הרבנות ולגשת להבחן עליהם אין לי את אותה התלהבות ואפילו יש בי תחושת התיאשות מלהתחיל
רציתי לשאול מדוע ככה אני מרגיש?
האם זה קשור לסוג הנפש שלי מארבעת סוגי הנפש - הכרה, חיות, מעשה, ודמות?
האם יש קשר במקרה כזה לארבעת היסודות?
האם זה נובע מפגיע בנפש באחת המידות או מפגיע יותר שורשית ואם כן מהוא אותו שורש?
5. כאשר אני רוצה לשבת בשיעור ליד חבר שאני אוהב ואכפת לי ממנו ונגיד ובסוף הוא לא התישב לידי כמו בדרך כלל שהוא יושב ולא בגלל סיבה מסוימת יצא שהוא התישב במקום אחר בשיעור, זה גרם לי התכנסות בנפש ומחשבות של פחות לחיך אליו ולדבר איתו
רציתי לשאול מדוע מגיעות המחשבות האלה?
איזו מידה פגועה אצלי ואיך לתקן אותה?
ואם זו פגיעה יותר שורשית ואם כן מהוא אותו שורש?
6. כאשר אני שומע על אנשים שצריכים לבוא אלינו הביתה או שיוצאים למקום מסוים אפילו סתם לעשות סיבוב בחוץ אז זה גורם לי הרגשה בנפש של התרחבות ואפילו אם למדתי יום שלם בכולל ואני חוזר עיף שלכאורה למדתי תורה והיא רוחנית
רציתי לשאול מדוע אני מרגיש את אותה הרחבה בנפש בגלל סיבות כאלו?
7. אמא של ילד חשפה בפני שהילד שלה בגן והוא היה מדבר שוטף בלי בעיות, כאשר והיא הכניסה אותו לגן חדש באותו הגן היו מרביצים לילדים, נועלים אותם בחדר הממד, לא מביאים להם אוכל אם הם עשו בעיות, צועקים עליהם וכו'
קיום הילד כבר לא מדבר שוטף והוא מגמגם כאשר האמא צועקת על הילדים הגדולים בבית כמו שיכול להיות בכל בית אז באותו הרגע הילד הולך לפינה בבית יושב מקופל והגמגום מחמיר לו
איך עוזרים לילד במקרה כזה?
מה אומרים לו?
ומה אומרים לאמא לעשות?
באיזה מידה פגעו לו?
תשובה:
א. הצילה מן הרע הגמור. אולם הולכת לקליפת נוגה. עיין תניא בתחילתו.
ב. יש כמה קולות. הקול הפנימי נקרא בת קול (למעלה מכך אין על דרך כלל השגה לרוב בני האדם) שיוצאת ומבררת האמת לאדם.
בנוסף לכך, זהו קולה של הנשמה, שמדברת עם האדם תדיר.
בנוסף לכך, זהו בבחינת "דברתי אני עם לבי", יש דיבור בפה ויש דיבור בתוך האדם, והוא משתלשל מן המחשבה, או מן המידות, המתוקנות והבלתי מתוקנות. ואותם נצרך לתקן.
ג. הגבול הוא לפי טבעו של הילד, ולכך הדבר משתנה מאחד לאחד.
בכל גבול לגלות חסד, וכן להיפך. האיזון משתנה כנ"ל.
ד. זה יכול לנבוע משורש חלקך, זה יכול לנבוע מחיבור זמני או מאוזן או בלתי מאוזן לחלק זה.
צריך לברר את סיבות החיבור, ולפ"ז תהא התשובה לשאלתך.
ה. צמצום מחמת אי מילוי הרצון של התרחבות.
גם כאן צריך לברר מה הסיבה שהינך רוצה לשבת לידו, ולפ"ז לברר מאיזה מידה זה נובע, ולפ"ז אופן הטיפול.
ו. צורך של הנפש הבהמית להתרחב.
ז. חום, אהבה, שחרור, אמון, הענקה. פגעו בהנ"ל.
באופן כללי על כלל שאלותיך כל תופעה יכולה לנבוע מכמה סיבות, ונצרך בירור פרטי יסודי לכל מקרה.
קטגוריות
