שאלה:
שלום הרב שליט"א. הכרת תודה אינסופית על כל הספרים באנגלית ובעברית, השיעורים, והשאלות והתשובות.
אני התלמיד ששאל כמה פעמים את הנושא של ראייה רוחנית. אני עובד על זה בערך 6 חודשים. בתחילת העבודה זֶה, הייתי מאוד לוֹהֵט בנושא, אבל אז הבנתי שכמו כל צמיחה אמיתית בתורה ובאמונה, היא באמצעות רוגע, וסבלנות, ולעולם לא לוותר.
מאז עבודתי, היו לי כמה תובנות שאני רוצה לשמוע את דעתו של הרב בנושא.
1. יום אחד פתאום עלתה בי המחשבה וההרגשה שיש תועלת גדולה להתבונן בים ובשמים מפלאים אחרים, כמו ציפורים ופרחים. מכיוון שהשמים והים (והשמש, הירח, הכוכבים, ההרים, ודברים אחרים) הם אותו דבר אוֹרִיגִינָלִי שהשם יצר. נכון שהשם בורא ציפורים ופרחים, וגם שהוא מחדש את בירתו כל יום, אך הים והשמים (ושאר הדברים שהוזכרו) אינם משתנים מאז שנוצרו! זה בעצם מסתכל על הדבר שהשם יצר! עכשיו לציפורים ולפרחים יש יתרון מסוים שקל יותר לראות את היצירה המחודשת כל יום. האם התובנה הזו נכונה? יש משהו להוסיף על זה?
2. זו נקודה מאוד עמוק ודק בתוכי, אבל אנסה להסביר את התחושה שאני מרגיש עמוק בפנים. כשאני מסתכל על נפלאות הבריאה, למשל ציפור שעפה. כשאני מסתכל בעיניים, אני מרגיש שמוחי צריך לשאול: "האם זה אפשרי שלציפור הזו אין מי שבורא?" ואני עונה "כמובן שלא, יש לה בורא!" ואז אני מרגיש את האמת הזאת בלבי. אבל כשאני עוצמת עיניים ואני מדמיינת שאותה ציפור עפה במוחי, אני מרגיש שהאמת הפשוטה שיש לה בורא הולכת ישירות לליבי, בלי צורך לשאול קודם את השאלה "האם זה אפשרי ... ". זה כמעט כמו שהראייה שלי בראש מסוגלת יותר לראות את האמת הפשוטה מאשר את ראיית העיניים שלי! אפילו למרות שראיית העיניים שלי ברורה יותר מהראייה בראשי, אבל עדיין, החזון בראשי מדלג על שלב ההבהרה, והאמת הפשוטה של הבורא הציפורים נכנסת ישירות לליבי. ואני לא צריך לחשוב "כן, יש בורא" אלא זה הבנה אוטומטית בלבי שמתעורר לדימוי תְמוּנָה שבראשי. זה בסדר? האם יש כאן אמת לזה ? מה להוסיף?
שוב, תודה הרב שליט"א
תשובה:
א. נכון מאוד. אולם כל דבר נשתנה הן במהותו הפנימית והן בהתראות במידת מה, עקב עביות וגסות העולם ע"י החטאים. בעין החיצונית לא רואים זאת, אולם זהו המציאות.
ב. כן. בחיצוניות זו שאלה ותשובה, כמו בליל הסדר, אם אין לו בן או אשה שואל את עצמו.
בפנימיות זו דרך ישרה, מתחילה רואה וחש את האמת.
קטגוריות
