שאלה:
כל העתיד שלי מונח בשאלה הזו. בעבר שאלתי שאלה כעין דלהלן אבל באופן שונה, בנוגע להאיזון בין עליי' פנימית לגאוה ושנאה כלפי בני הישיבה בסביבתי, ועכשיו אני שואל את השאלה בנוגע להבדידות נוראה שאני מרגיש בישיבה.
אין לי חברה בישיבה, כבר לשנים רבות, ומידי פעם אני פוגש בחבר ישן בישיבה אבל זהו. אני נמצא במקום גדול עם הרבה בחורים ואברכים ואיני מכיר אפי' אחד מהן. תמיד אני שואל לעצמי, מה היה עם כל החברים שלי? האם האם האם עדיין החבירים שלי? איפה הם? מה עמם? ועכשיו אני מרגיש שיש לי רק חבר אחד באמת בישיבה, שהחבר הזו היה תמיד מאיר פנים לי וגם לאחרונה הוא עשה שמחה והוא הודיע לי על שמחתו, אבל מעת התחלת זמן אלול אפי' החבר זה איני מאיר לי פנים כמו בימים הקודמות, לא אמר בקר טוב לי והוא רק נותן לי את עורפתו כאילו שאני לא נמצא בהחדר. והקשר בינינו מתחיל למות לאט לאט, ואין לי את הכוחות לרדוף אחרי הקשר כמו שמקודם, ובפרט משום שאני מפחד שהוא ינתק להדיא את הקשר. וכתוצאה מזה אני מרגיש חללות מאד מזה ובדידות נוראה בלתי נסבל על נפשי, ובסדר ראשון על אף שיש לי חברותא טובה איני יכול לרכז מחמת הקושי הנ"ל על שאני חושב שאין לי חבירים באמת ושאין זה מקומי, ואני חושב שאני צריך ללמוד בכולל אחרת אבל בדרך כלל יש לחץ מאד להחליף מקומות וגם אני חושב שזה היה רק בריחה משורש הבעיא ושאין זה הפתרון (אפי' פתרון חלקית), כיון שעיקר הבעיא כאן שאני מרגיש תלוי בחברים וכיון שאין לי את ה"חברה" ואין לי אפי' חבר אחד בסביבתי, וא"כ לכאורה הגיע השלב בחיי שבו אני צריך לעזוב הצורך בחבירים ואדרבה אני צריך להיות יותר לבד עם עצמי וכמו שהרב אמר תמיד.
יודע אני היטב את הצורך לחיות "לבד" אמנם גם אני מרגיש מאד צורך בהתקשרות עם ידידים מסוימים (ובאופן מסוים אני מרגיש שאני תלוי בהם, לדוגמא, אם כל החברים שלי גם הלכו למקומות אחרים, או ללמוד במקום אחר או לדור במקום אחרת או לעבודה, אני חושב לעצמי, "מה יש לי לעשות כאן? למה אני כאן??" אמנם מאידך זה מעורר אותי לחיות יותר לבד עם עצמי ושלא להיות תלוי בשום חבר, ומשום שחייב אני למצוא קשר יותר פנימי אל התורה, שאינו תלוי בשום דבר מלבד עשיית רצון הקב"ה ולהיות קשור בכל הקומה שלי להתורה.
א) האם מחשבה הנ"ל נכון?
ב) האם עלי להשתדל לקנות חברים חדשים, וכגון ע"י דיבור יותר בלימוד עם אלו שלומדים בחבורתי וע"י הארת פנים ואמירת שלו' להם?
ג) האם עלי לגשת להחבר האחד שיש לי בישיבה שאני מרגיש ריחוק עכשיו ממנו ולשאול אותו אם יש לו קפידות עלי וכדו' והאם יש איזה מקום לדבר עמו על הבעיא הזו שיש לי או שדבר זה אינו מומלץ?
ד) מה העצה הפנימית לגבי כל הנושא הזו?
יישר כחך להרב על כל ההדרכה הנפלאה שכבר קיבלתי מהרב עד היום, וגמר חתימה טובה להרב
תשובה:
א. כן. עיקר הקשר עם הקב"ה, ועם פנימיות עצמך, ואהבת ישראל, וכפי שמזמין הקב"ה קשר עם חברים, אולם לא תלות בכך.
ב. כרגע לא, כי הינך יוצר קשר של תלות. לאחר שיהיה איזון, יהיה אפשר לבנות קשר שאין בו תלות, ואז ראוי לעשות כן.
עצם ההגדרה "כל העתיד שלי מונח בשאלה זו", זו הגדרה בלתי מאוזנת.
ג. להניח בלא שאלות.
ד. לשנות את היחס בקשר מול האנשים. הינך מחפש קשר פנימי והארת פנים ועוד ועוד, קשר שאינו מצוי לרוב, ולכך הינך סובל רבות מכך. קשר כזה אם יש הוא בבחינת "יגעת ומצאת", ולא תמיד מוצאים. כאשר תתאזן פנימה בנפשך תחפש קשר נקי בלתי תלוי, ויהיה לך בס"ד יותר קל למצוא זאת. כי גם אחרים שמרגישים תלות זו חלקם בוחרים לנתק את הקשר.
קטגוריות
