שאלה:
ידוע הכלל שהאדם צריך להיות שמח בעצמו ומרוצה עם עצמו כדי להתחיל עבודת ה' ולתבוע מעצמו יותר שלימות, ובכל יום צריך לחזק עצמו בנקודות הטובות שלו, וכמ"ש אמר ר' נחמן, וכו'. והנה איך האדם יכול להיות שמח עם עצמו אם בטבעו נוטה לעבירות מסוימות ובהכרח שהוא יכשל בחטאים חמורים, לדוגמא אם יש לו טבע לדבר לשון הרע ולשומעו ולהנות בו, או אם יש לו טבע חם שנתעורר בקלות להרהורים רעים או לזנות ולפעמים אפי' תאוה למעשה תועבה או תאוה ליגע אחרים באופן איננה ראויה, וכו' וכו', והוא נכשל כסדר בכל מיני עבירות ומידות רעות שמטמא את הנפש ונשמה, וא"כ איך בכל אופנים הנ"ל האדם יכול לשמח בעצמו (אע"פ שאה"נ יש לו נקודות טובות) אם בטבע הוא נוטה לחטוא בדברים חמורים שמכעיס את הבורא והוא כסדר מורד על הרבש"ע?
תשובה:
האדם בנוי מהפכים, כי זה סוד כל הבריאה.
ולכך, יש זמן ששמח בנקודות הטובות, ויש זמן שעצוב על חטאיו. ובשעת שמחה שקוע בשמחה למעלה מטעם ודעת, אע"פ שיש סברות טובות למה לא לשמוח.
קטגוריות
