שאלה:
שלום הרב כותב לך את זה בחור בן 21 שכבר נחנק מרוב שנים של סבל.
מגיל קטן אני מוצא את עצמי רגיש ופחדן. אני מלא ברגש שמח עד השמיים או מת עד לא יודע.
תמיד הייתי מתלהב לדוגמה מאנשים שיש להם ביטחון וגם מפחד מהם באיזה שהוא מקום. ומנסה לחקות אותם.
מגיל קטן אני מוצא את עצמי פותר כל בעיה על ידי שאני נפגע ועוזב את המקום.
ככה זה היה שנים בשולחן שבת בתור ילד. אם בחרו את אח שלי ולא אותי אני הייתי מתבאס.
כאילו לא יודע למה.
כל פעם שמעבירים עלי ביקורות, ולא קצת, "אתה מוזר" "אתה מציק" "אתה חופר" אני מיד נשבר ובוכה את הלב. אבל ממש מרגיש אפס ברמות מטורפות וחסר כל ערך.
פעם הייתי בתור ילד בתור בחרמון למתקן שבאמצע התור התחילו אנשים לריב מכות אבל ממש פיצוצים ומיד צפתי ונשברתי.
אני פוחד. אני מפחד מזוגיות אני מפחד שישפילו אותי, אני לא מסוגל לקבל ביקורת אני רואה את זה כאיום ולא יודע למה. מפחד שמול אשתי יבשו אותי אדם חזק ממני.
אבא שלי היה אדם אלים שכפה עלי את הדת וגם בבית ספר הרבה נפגעתי מילדים.
בכללי אני תמיד ציני, זה האופי שלי. חייכן חופר, קשה לי לראות אנשים אדישים ואני הרבה מעביר ביקורות וקשה לקבל דברים כמו שהם.
לדוגמה אדם עם קצת חיות ואדישות, או שאומרים לי לעשות משהו ודווקא לי. אני הכל חש כאיום. ונפגע או כועס.
אני כבר מאבד את הרגש לחיים. אין לי כח להיות כבול במעגל רגש הזה.
אני רוצה להפסיק להעביר ביקורות על המציאות,
אני רוצה להפסיק להפגע מכל מילה קטנה.
אני בעיקר נפגע בגלל שהבורא יתברך מהווה את המציאות שפוגעת בי. אני ממש משתדל להיות טוב ולהתגבר על היצרים וללמוד תורה.
וכל פעם שאני נפגע זה כי כואב לי שה' יתברך נותן לדברים האלה קיום. אני ממש מוסר נפש על ה'.
תפילות שבתות תורה וחסדים.
הלוואי והוא היה עומד מול כל אלה שפוגעים בי
הלוואי והוא היה נותן לי ביטחון ומראה לי שהוא כואב את צערי.
הלוואי והוא היה מדריך אותי איך לתקן את הנפש שלי שלא אצטרך לעבור את התיקונים האלה יותר.
אשמח שכבוד הרב ינתח את הבעיה שלי ויתן לי הסבר עם דוגמאות שאני אבין מה השורש של הצרות שלי.
איך לתקן אותם מהשורש, נניח השורש זה אהבה עצמית,
איך לאהוב את עצמי שתמיד יכולים לפוגוע בי,
אני לא איזה ערס ברחוב שלא חושב אף פעם מה יהיה
אני מפחד שיכאב לי.
החומה שלי נשברה יותר מידי פעמים.
למה שאוהב את עצמי אם אני בריאה עם הגבלות ותמיד יש מעלי בכל תחום אני מוגבל. תמיד יכול לבוא אדם ולתת לי איזה מכה או חרפה!!
אני לא מצליח לשחרר את הרגש הזה אני תמיד נפגע ובעיקר מאלה שאני לא יכול לעשות כלום מולם!!!
תציל אותי הרב כי אני יותר מידי שנים מנסה למצוא
את השורש.
תשובה:
הנך דבק ב"חסר", חסר של זולתך, ביקורת, וחסר של עצמך. וכבר אינך מסוגל לסובלו יותר, ולכך כל גילוי חסר אצלך ע"י אחרים בלתי נסבל, וכן נוטה לחוש חסר בתוך עצמך.
שורש התיקון, דבקות בטוב.
למעשה, לקחת דף ועט, ולרשום את כל הנקודות הטובות שיש בך.
שלב שני, לדרגם זה אחר זה.
שלב שלישי, להתחבר לכוחות הטובים שבך, ובעיקר לכח החזק ביותר הטוב שבך. להיות מודע אליו, ולהוציאו מן הכח לפועל באופן מסודר ובנוי.
בכל קושי, לעת עתה "לברוח" לנקודה הטובה הזו שבך.
כך תבנה לעצמך "עולם של טוב", ובכל קושי הנך בורח לטוב.
לאחר מכן יש בס"ד עוד שלבים, אבל זהו "התחלה טובה".
קטגוריות
