שאלה:
שלום כבוד הרב שליט"א
אני לומד זמן רב את ספרי האריז"ל ומרגיש משיכה גדולה לדברי תורה אלו.
כבוגר ישיבה ליטאית למדנית, אני מחפש תמיד את המשמעות של הדברים, לפעמים בספרי חסידות לפעמים בספרי רמח"ל וכו' וכו'.
כעת הצטרפתי לקבוצה של אברכים מהרקע שלי (לומדי עיון) ויש בינינו ויכוח האם לומדים את הדברים על מנת לכוון את הדברים או כדי לקבל רוממות ויראת שמים.
למיטב ידיעתי אצל תלמידי הגר"א והבעל שם לא השקיעו בכוונות למעשה ובודאי לא בתחילת הדרך. אך הם טוענים שהאריז"ל כותב לכוון, ואם לומדים אז צריך לכוון.
גם יש ויכוח כמה להשקיע בדברי הרש"ש.
אשמח לתשובת הרב.
האם יש התנגדות לכוון או רצוי לכוון. וכן האם זה נכון ללמוד ולהשקיע בלימוד ה"משל" ובמפרשי הפשט או שצריך במקביל לחפש את הנמשל בכל מיני ספרים. (אני לא מתכוון משל במובן שזה לא אמת ח"ו)
תשובה:
כפי שכתבת יש בכך כמה שיטות, ועל כל אחד לבחור למעשה לפי שורשו.
הגר"א ובית מדרשו ללא כוונות, באופן שיטתי לא לכוון.
הבעש"ט ותלמידיו ככלל פחות נוטה לכוונות בצורה המוכרת, אולם כן כיוונו באופן פרטי כל אחד כדרכו. אולם בזידיטשוב וקאמרנא ועוד דרכו בכוונות בפועל. וסברו שיש לכוון למי שנמצא במדרגה זו.
חכמי ספרד בכללות נהגו לכוון, כל מי שבקי. ולשיטת הבן איש חי ועוד, כל כוונה שיודע יכוון על דעת המכוונים האמיתיים.
תורת הרש"ש קרובה יותר "בחיצוניותה" לאלו שיש להם כח פרטות וחשבון. בפנימיותה היא מהלך פנימי בתורת האריז"ל.
ראשית יש לקבל תמונה של משל ברור, ואח"כ לחזור ללמוד עם פתחי שערים שמבאר את שורשי הנמשל באופן ברור ומסודר.
קטגוריות
