שאלה:
רב כתב בספרו "קול דממה דקה" עמוד שט.
"והנה בעומק אף ציפית לישועה יש בו חוסר השתוות כי אדם עדיף גאולה על פני הגלות... אולם הנקודה הפנימית של נפשו שחיה בהשתוות שם הכל שווה, כי אדם מאמין שכשם שרצונו ית"ש הגאולה כן רצונו בגלות... וכו'"
ברצוני להעיר לכבוד הרב.
שכל מה שכבודו כתב זה רק כאשר נשמתו היא איננה נשמה כללית..
אלה פרטית. שכל עבודתה היא פרטית.. שהיא עובדת להדבק אליו התברך בחלק מחלקי נשמתו...
אמנם כאשר אדם נשמה כללית שקשורה לכל נשמות ישראל ולכל אנושות כולה... היא דביקה ברצון אחד שזה גילוי כבודו יתברך על כל מעשיו.... ודבקותם של כל המעשים בשורשם בעץ החיים... שיתגלה בהם עיקר כוונת הבריאה וזה גילוי טובו יתברך...
וכאן ודאי צפיה לישועה זו איננה חסרון בהשתוות אלא דבקות בתכלית הכל.
בכבוד רב.
תשובה:
בסוד חיה, חיים – היפך מוות. גאולה – היפך גלות. נשמה כללית, שכוללת כל המדרגות, ראשכם וגו', עד שואב מימך, כל איש ישראל.
בסוד יחידה, הכל שווה. דבקות "למעלה מהרצון", דבקות למעלה מנשמתו הפרטית. נשמתו הפרטית נכלל בכללית מתוך השתוות. ההגעה לפרטית היא בשביל לכללית, כלליות של השתוות.
קטגוריות
