שאלה:
שלום כבוד הרב,
רציתי לשאול:
אדם שמדבר עם עצמו ממש בדיבור בפה, ומעלה כל מיני מצבים דמיוניים עד כדי דיבור ועד כדי עשרות דקות ממש, מנהל שיח שלם כאילו מישהו מולו (שאולי פגע בו) או כאילו מדמה שהוא דורש בציבור כזה או אחר,
האם זה דבר שהוא לא ישר על פי התורה?
ואם כן, איך מתקנים אותו מעין דבר זה נובע לדעת מו"ר?
שמתי לב שאשתי פשוט מדברת עם עצמה תוך כדי סידורים בבית ואפילו שמעתי אותה בבית המרחץ סוגרת את המים ומתווכחת עם עצמה עד כדי בכי
תשובה:
החפץ חיים נהג לדבר עם עצמו רבות, וגם לדבר רבות עם הקב"ה.
וכן צורת הלימוד של הרב אלישיב זצ"ל הייתה שלומד לבדו, ומדבר כאילו יש לו חברותא. ולכך צורה זו אינה שלילית ח"ו, אם נעשית נכון.
כככל, כל אדם מדבר עם עצמו, בעיקר במחשבה, ומעט בפה.
אולם פעמים זה נובע מניתוק נפשי מן הסביבה, ניתוק בלתי מאוזן. ולכך נצרך בירור מהיכן זה נובע.
קטגוריות
