שאלה:
המשך לשאלה # 9030
האמת, אני לא יכול להודות לרב מספיק על הספרים, השיעורים והתשובות.
בשאלה 9030 שאלתי את הרב על מושג עמוק מאוד בתוכי, שהמחשבות על נפלאות הבריאה מעירות בי את תחושת הבורא בצורה ישירה יותר מעיניי. הרב ענה שזה נכון, פנימי זה ישיר, חיצוני זה באמצעות שאלה ותשובה.
אני רוצה להרחיב בשאלה זו. נקודה זו נכנסת עמוק יותר לתחושותיי, קשה מאוד להסביר בדיוק מה אני מרגיש, אבל אנסה. רב, בבקשה, לקרוא בלב.
במשך שנים רבות נפלאות בעלי החיים; בני אדם, ציפורים, דבורים, דובים, דגים וכו. גופם, צורותיהם, החיים שלהם ותפקידיהם מעוררים בי תחושה חזקה של היוצר שלהם: השם.
כמעט כל יום, בבוקר, עולה במוחי מחשבה שמעניקה לי השראה, מחשבה זו נשארת איתי כל היום, ככל שאני חושב על זה יותר כך "האגו" שלי מתעמעם יותר, המוח שלי מתרחב, ואני מסוגל להרגיש את השם יותר. אני מבין שהעולם והיצירה כל כך גדולים, ואני כל כך קטן, זה גורם לי לראות מחוץ לעצמי, ואני יכול לראות את האמת הפשוטה.
אתן שתי דוגמאות ממשיות מהיום ואתמול. אתמול, נכנסה לראשי המחשבה על דוב לבד ביער, אוכל גרגרים ושואג. אני לא יודע למה. אבל משום מה זה גרם לי להיות מודעת מאוד מהשם. כמעט כמו עצם הקיום של המצב הזה הוא עֵד מאוד חזק של יוצרו. היום, עלתה בראשי המחשבה על ציפור ים שעפה מעל ים פתוח, גולשת, עפה מעלה ומטה. גם עורר בי תחושה חזקה של מציאות השם.
למרות שאני יודע שהמצבים המדויקים הללו נמצאים רק במחשבותיי, אך אני מודע גם לכך שמצבים דומים מאוד למחשבות אלו נמצאים כרגע בעולם ממשי, מחשבה זו מעורר תחושה חזק מאוד של מציאות בורא עולם.
כל מה שכתבתי בנוגע לתחושות שאני משיג מהמחשבות, הם לא קורים במוחי בצורה הגיונית מובנית, לא, כולם קורים כמעט בבת אחת; זה תהליך רגשי, לא הגיוני.
השאלה שלי: האם זה בסדר שאני מרשה למוחי לעורר בי, ואני לוקח את זה כדי להנחות את הרגשות שלי להרגיש את המציאות של השם?
תודה לרב.
תשובה:
מצוין! זהו דרכם של חלק מבעלי המוסר להתבונן בסגנון זה.
כמובן שראוי שיהיה סדר לימוד קבוע ועיוני במקביל. מחד, בנין וסדר, ומאידך, שחרור המחשבה להיכן שחפצה להתבונן. מחד, הארת הגבול בנפש, ומאידך, הבלתי בעל גבול בערכו. מחד, שכל יציב ומדויק, ומאידך, דמיון דקדושה. דמיון זה עדיף מאוד על פני דמיון של ראיית אורות, שיש בו סכנה רבה, והצלחתו על דרך כלל מועטת.
קטגוריות
