שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א!
בראש ובראשונה אני חייב להודות לרב על השיעורים הנפלאים של הרב, הם שינו לי המון בחיים, משמים ישלמו לכם כגמולכם!
אני שמעתי חלק שיעורים של הרב בדע את עצמך, התבודדותך, נפשך, אומנם בכל זאת יש לי מספר שאלות, ואשמח מאוד אם הרב יוכל להקדיש מזמנו להשיב לי:
-הרב אמר שצריך לראות את עיקר מטרת החיים לגלות את האני האמיתי, וכן הרב אמר שכך גם כתוב בתורה על פי צירופים שיתגלו לעתיד לבוא, אבל אם האדם גם בימינו אנו צריך לראות זאת כעיקר מטרתו בחייו, אם כן יוצא שאדם שבאמת אכפת לו מרצון ה' אמור להשקיע כמה שיותר בהתבודדות וכניסה לעצמו ולנשמה שלו, ולא להשקיע את עיקר זמנו וכוחותיו בלימוד התורה הקדושה ותפילה והמצוות, כיצד יתכן כך? אני יכול להבין את כל הדרך הזאת בתור כלי לגלות את הנשמה, ועל ידי כך להדבק בה' ולהיטהר ולעבוד את ה' באמת, ולגלות את הקשר היחידי והעמוק של כל אחד ואחד בפני עצמו לקדוש ברוך הוא, אבל אם כן זוהי לא התכלית, אלא רק כלי לעבוד את ה' באמת ולקיים רצונו, והרי אנחנו בעולם העשיה, ואם כן האדם צריך לשים לנגד עיניו רק איך לעבוד את ה', ולהשקיע את כל כולו בתורה.
-כמו כן, כיצד ייתכן שדבר כל כך חשוב דרך עבודתו תיהיה כמעט בלי רוחניות מהותית? הרי עיקר התהליכים הם בהתבוננות פנימית, במודעות ובהשבה אל הלב, ומכל מקום אם זהו עיקר רצון הבורא מאיתנו מדוע זה לא עובר לפחות באופן חלקי דרך מה שהוא ציווה אותנו לקיים?
-אגב, אני בחור בן חמש עשרה, ואשמח אם הרב יוכל אולי לתת לי הדרכה מה מתאים לי ללמוד מתורת הגר"א והחסידות.
-כמו כן, באיזו רמה אני צריך לעבוד על עצמי לפרוש מהעולם הזה ותאוותיו (המותרות כמובן), וביחוד לפי דברי הרב על הקורונה?
-כמו כן הרב דיבר גם על ביטול עצמי, ועד כדי ביטול של הנשמה גם, והייתי רוצה לדעת, הרי הקדוש ברוך הוא ברא אותנו להיטיב לנו באחריתינו, ומדוע אם כן הוא ברא אותנו אם צורך להתבטל, עד כדי ביטול של הנשמה, שאז בעצם כמה שאני מבין כבר לא ניתן להיטיב לה, כי היא כבר לא קיימת, בשלמא להתאחד, וביטול האני הגשמי והחומרי, אבל מדוע עד כדי ביטול הנשמה בעצמה, מדוע שבעולם הבא לא תקבל שכר?
-כמו כן, מהי מטרת האדם בעולם, להידבק בקדוש ברוך הוא ולהנאות מזיו שכינתו, או לעבוד אותו לשם שמים גמור? וכיצד מגיעים לכך?
-וכמו כן, מה האיזון הנכון בין העמל והיגיעה לדביקות בקב"ה, הרי מצד אחד בדביקות יש הרבה פחות השקעה וכוחות, והרי טובה אחת בצער מאלף שלא בצער, ומאידך גיסא, איך אדם יכול לעבוד את ה' בשמחה ובמציאות רוחנית אמיתית אם אין לו הנאה בכך?
-ומה העבודה לאדם לתקופה הזו?
יישר כח גדול מאוד, תזכו למצוות!
תשובה:
א. נצרך לבנות את כל הקומה בשלמותה, מעשה, מידות, דיבור, מחשבה, ודבקות פשוטה בו ית"ש. כל חלק וחלק נדבק בבורא. מעשה – ברצונו ית"ש. מידות – במידותיו של הקב"ה. דיבור – בדבר ה'. מחשבה – בחכמתו ית"ש. ודבקות פשוטה בו ית"ש. והכל בכלל דבקות. וכולם אינם אלא חלקי דבקות.
ב. אבן שלמה לגר"א, וספר משלי. שם משמואל.
ג. פרישה מועטת בהדרגה איטית, במקביל לעלייה רוחנית פנימית.
ד. מדרגת ביטול שלמה היא "למעלה מטעם ודעת", ולכך לא שייך לשאול שם "מדוע", כולו אמונה שלמה.
ה. שלא לשמה – תענוג. לשמה גמור – בלא קבלת תענוג. אולם אי אפשר בלא קבלת תענוג, כי לעולם יש שלא לשמה, שהוא הכלי והשביל ללשמה, כמ"ש ברוח חיים.
וכן מצידו ברא אותנו שנקבל תענוג, אולם מצידנו העבודה לשם שמים גמור.
נצרך להקטין התענוג בהדרגה, בשום שכל, ונצרך זהירות רבה בכך וס"ד, כי רבים נפלו בכך, כי אבדו התענוג, ולא הגיעו ללשמה. בגיל זה אין לעסוק בזה כלל.
ו. ששת ימי המעשה עמל ויגיעה, שבת קודש – דביקות.
ז. להתחבר עמוק פנימה במקביל לבנין מעשי, ולימוד עיוני מסודר ובנוי, ולימוד הספק.
קטגוריות
