שאלה:
שלום כבוד הרב.
הרבה זמן שדברי הראשונים ביחס לעניין העוה"ז מעסיקים את מחשבתי. הרמב"ם במו"נ וכן בהקדמתו לפרק חלק (ובכלל משנתו הרוחנית) הרבה לבסס את המבט הרואה את השימוש בדימויים של עוה"ז אל העוה"ב (ובכלל, דימוי המציאות הגשמית כלימוד ביחס להבנת המציאות הרוחנית) כמשל בלבד, המבקש רק ללמדנו עיקרון רוחני שעל ידו תתתפוס מחשבתנו את המכוון המופשט. אולם הרמב"ן בשער הגמול (הובא בהגהות מימונייות על הלכות תשובה פ"ח -פ"י) חלק עליו ואמר שאין דברי חז"ל משל ומליצה אלא "פנים וחוץ למעלה ולמטה".
רציתי לבקש מהרב אם יוכל לבאר לי יותר את תורף דברי הרמב"ן ומה עומק כוונתו שאין המציאות הגשמית 'משל' (וכי יתכן שחושב שבמציאות הרוחנית יש צורה חומרית?), ומה א"כ תוכן המחלוקת הזו בין הרמב"ם לרמב"ן. כמ"כ האם בכ"ז ניתן להרכיב את שתי השיטות הללו למבט רוחני אחד. תודה רבה.
תשובה:
יחסו של הרמב"ן לחומר, כדבר עס וגס שראוי לפרוש ממנו. ולכך לשיטתו עוה"ב נשמות ללא גופים. ולכך כל עוה"ז משל.
לעומת שיטת הרמב"ן, שהחומר בפנימיותו אור אלוקי, ונצרך לזכך החומר, וגלות האור האלוקי שבקרבו. ולכך עוה"ז החומרי יש בו בפנימיותו אור אלוקי, ואינו רק משל לעולם עליון יותר. ולכך עוה"ב נשמות בגוף, אולם לא במדרגת כותנות "עור", אלא "אור", נזדכך החומר ונגלה פנימיותו.
ובעומק, השורש הנעלם של שיטת הרמב"ם בסוד כלי בלוע באור, ואינו כלי לעצמו. ושיטת הרמב"ן בעולם תחתון יותר, שיש אורות וכלים.
קטגוריות
