שאלה:
א) בליל שמחת תורה לא הרגשתי כ"כ טוב ואני היה חושש לקורונה, ועל כן לא הלכתי לבית הכנסת להתפלל כדי שלא להזיק אחרים, וגם הילדים לא הלכו מחמת סיבה הנ"ל, והיה לי מאד חלישות רוח על שלא היה לי שמחת תורה בשנה הזו ובעיקר משום הפסד הרוחניות שיש להאשה ולהילדים שלי, שלא היה להם בשנה הזו את כל האורות הנפלאים וכל מתיקות לתורה ולמצוות ולקב"ה שהאדם בדרך כלל קנה ע"י הרקידות והשירות של שמחת תורה שהוא זמן כ"כ נשגב, וכידוע שהאדם קונה הרבה מדרגות ע"י רקידתו בשמחת תורה, ואפי' הילדים הקטנים קונים מתיקות לתורה ויראת ה' ואהבת ה' בתת הכרה שלהם, אבל בשנה זו נחסר לי ולהמשפחה שלי את כל האורות האלו. האם אמרי' אונס רחמנא פטריה או חישב לעשות מצוה ונאנס וע"כ נחשב להרבש"ע כאילו קיימתי את כל השמחת תורה בבית הכנסת, ובפרט משום שאני היה רוצה בכל נפשי להיות שם? או שסו"ס נחסר לי את כל אורות הנ"ל, ויש לי רק אור בלא כלי?
ב) במוצאי יו"ט עשיתי בדיקה אצל הרופא, וביום שלישי נתגלה לי שאני "פוסיטיב" עם קורונה, ביחד למיחוש ה"ברונקוטית" שהיה לי. עכשיו אין לי חוש טעם וחוש הריח כבר לשבוע, ותמיד אני רוצה שחושים אלו יחזור אלי, אבל מאידך יש לי את המעלה של יסורין קטנים וגם יש לי את המעלה של פרישות ממאכלים ואין לי כמעט תאות אכילה עכשיו. מה צריך להיות היחס הנכון לזה, שכל זה הוי רחמי ה' לי כיון שהוא תיקון לתאוות אכילה והוא קצת יסורין אצלי וע"כ אין לי לצפות מתי יחזור חושים אלו אצלי? או שבודאי אני צריך לרצות ולהתפלל שה' יחזור חושים אלו אצלי (ובפרט משום שאני דואג שהחושים לא יחזור אצלי בכלל, שיש בנ"א שעדיין לא הוחזר להם חוש ריח וחוש טעם כבר מזמן פסח, או עכ"פ לא הוחזר להם א' מחושים הנ"ל, או עכ"פ היו צריכים להמתין זמן רב עד החזרת חושים האלו להם. וא"כ אני נסתפק מה צריך להיות היחס לכל זה).
ג) ומחמת הקורונה שלי, המוסדות ביקשו ממנו לא לשלח הילדים לגן או לחדר עד סיום הבידור שהוא י"ב ימים מהתחלת המיחושים. וליבי נשבר בקרבי על שהילדים אינם יכולים להיות להלוך לגן (ובפרט על שאין הבן יכול להלוך עכשיו לחדר) ולהיות מחונך כראוי בשלימות לשבועיים. והתבוננתי, מה הסיבה המיוחדת שהקב"ה עושה זאת שהילדים לא יכולים להלוך לחדר? בשלמא על עצמי י"ל כמו דברי הרב שיש עבודה של לבד ויחידה בבית, אבל לכאורה אין שום תועלת להילדים מכל המצב הזה ויש להם רק הפסד מזה שלא שייך תשלום עליו. ובאמת היה לי את השאלה הזו גם בזמן בין פורים לשבועות שהיה כאן הסגר מוחלט והילדים לא הלכו לגן ולחדר לשלש חדשים א יותר, אבל לא שלחתי אז את שאלה הזו להרב, ועכשיו אני שואלו: איזה לימוד המיוחדת הקב"ה רוצה להראות לנו על חוסר היכולת הילדים להלוך לחדר שלהם? וכיצד הדבר הזה יכול להיות "רחמי ה', ולמה אינו נחשב כתוקף של מדת הדין? מ"ש מגשמים בליל סוכות שהמלך מראה שלנו שאינו חפץ בעבודתנו....
בשברון לב, המצפה לראות את אור ה'...תודה רבה להרב,
תשובה:
א. נחשב "כאילו" עשאה. אולם לא בפועל גמור, אלא במדרגת "כאילו", ודו"ק.
ב. זהו מתנת ה' שתראה איך נראה חיים ללא תאוה, ועי"ז יש ברירות בתאוה ותולדותיה, ומתוך כך לבנות סדר נכון לגבי התאוה.
ג. זהו רחמים ללמדנו לחיות בלתי תלות בכל הסובב הבלתי טהור כראוי.
בגשמים אינו יכול לשבת בפועל בסוכה ולקיים המצוה. כאן יכול לעבוד את ה' באופן פנימי יותר. כל תקופה זו היא לימוד לחיי פנימיות ללא תלות בחיצוניות.
רפואה שלמה ומהירה בתוך כל שאר חולי ישראל!
קטגוריות
