ריבוי תאווה וגם עניין מיעוט הנאה [#9716]

ח' חשון התשפ"א

שאלה:

שלום רב,

יישר כח על תשובות קודמות. [המשך 9523- כולל, עבודה, בנין הבית]
מצינו בגמרא שיש הנהגת רב ששח ושחק וכו’ כעדות רב כהנא, וכהדרכת רב חסדא לבנותיו בשבת קמ: ורש”י בנדה יז. בשבח בית מונבז, ומאידך יש הנהגת ר’ אליעזר שמגלה טפח ומכסה טפח, האם יש סתירה בהנהגותיהם? וא”כ כיצד אף אחד מהראשונים עמד על כך, ואם אין סתירה, מה באמת היישוב להנהגות הלכאורה סותרות?
ובגופא דמעשה דר’ אליעזר, הרא”ם והריטב”א (הובא בשיטמ”ק נדרים כ:) לומדים ממנו גם עניין ריבוי תאווה וגם עניין מיעוט הנאה, לכאורה זה סותר, וביותר תימה שהשו”ע אורח חיים רמ פסק את מיעוט הנאה דר’ אליעזר, ובאבן העזר כה פסק את היתר שיחה לריבוי תאווה, ולכאורה זה סתירה?
מה ההשקפה הנכונה וההנהגה הראויה בעניין זה.
בתודה

תשובה:

זו סתירה בהנהגה ולא סתירה בהלכה, מחלוקת.

ראשית הדבר תלוי בשורשים. כמו שאנו רואים בפועל בחיצוניות צדיקים שחלקם חיים בצמצום מופלג מרצונם, וחלקם חיים בהרחבה לצורך הרחבת הדעת. כן הדבר בענין זה, מעין כך.

ובפרטות אצל כל יחיד צריך לשער צורך גופו ונפשו הבהמית, ואזי בשיעור זה צריך להרבות התאוה, כי זהו צרכו, ושלא יכשל ח”ו באיסור. ומכאן ואילך צמצום.