שאלה:
שלום וברכה הרב,
א. הרב מאיר הרבה בדרכו שאדם צריך להתחבר ולהרגיש את ההויה הפרטית שלו ומשם לעלות לה', האם ההויה הפרטית, עצם האני של האדם (שהרב חותר להביא את האדם אליו) הוא ההויה של הנפש השכלית או הנפש הבהמית? ואם יש הבדל בינהם מהו ההבדל בין עצם האני של הנפש השכלית לבהמית (שניהם "אני" נפרד)?
ב. האם שהאדם נובע מהוית נפשו השכלית/בהמית הוא יכול לנבוע מחשבות/רגשות/מעשים שנוגדים לרצון ה'?
ג.
1- אם כן, איך הוא אמור להתייחס לזה הרי חווה דברים מההיות הפרטי שלו? והרב מדבר על זה שההיות הוא המציאות ולא השאר שהם דימיון.
2- אם לא, למה? הרי הוא במקום של אני נפרד "כביכול" בלי קשר לה'
תודה
תשובה:
א. תחילה נפשית בהמית, ואח"כ נפש אלוקית. בהמית – אני נפרד. אלוקי – אינו נפרד, מחובר עם כלל נשמות ישראל, ועם א"ס ב"ה. פרט מתוך כלל, כדוגמת קני המנורה.
ב. אצל ישראל לא. אולם הלבוש משבש הבהירות. עיין תניא בתחילתו, בשורש נפש הבהמית בקליפת נוגה, שאצל ישראל כולו טוב, אולם ח"ו יכול להתלבש ברע.
ג.
1- שזהו חלקו הפרטי. בערך להויה המוחלטת יש בחינה שהכל דמיון. ובדקות, אף הדמיון חלק מן ההויה השלמה. כי אין דבר חוץ מן ההויה, והרי שאף הדמיון בהכרח חלק מן ההויה.
2- נפש בהמית נפרדת, אלוקית לא. בנפש הבהמית כמעט אין לזה, כי על דרך כלל אצל רוב בני האדם הלבוש מעורב טוב ורע, ומבלבל את האדם.
קטגוריות
