שאלה:
שלום עלייך מורנו ורבנו שליט"א ,
תחל שנה וברכותיה , שפע בריאות ואריכות ימים .
קשה עלי בהבנה ברוב קטנותי ועניותי דעת רבי יהודה : חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן .
והכתיב בראשית , יט ' : "ויבא אל האדם לראות וכו' , וכל אשר יקרא לו וגו' .
והרי שאבא וכו' אלו מילים ראשונות בפי התינוק ואם אדם קרא שמות לכל חית השדה ועוף השמים אזי ודאי שידע לדבר , עוד מוסיף אדם בפרשה טרם החטא לדבר עם ה' בכמה מקומות וכו' .
נשמח מאוד לביאור הרב
תשובה:
תחילה אדם הראשון דיבר מכח ויפח באפיו נשמת חיים ויהי אדם לנפש חיה, ובתרגום לרוח ממללא. ומכח כך היה דיבורו של אדה"ר.
אולם אצל כל אדם משנקנס מיתה על כל באי עולם, חסר ברוח ממללא זו, כי חסר בגילוי ה-ויפח באפיו נשמת "חיים". ולכך אינו "יודע" לדבר עד שטועם דגן. והיינו גיל שראוי לכך. כמ"ש קטן שהוא "יכול" לאכול כזית דגן פורשין מצואתו ומימי רגליו. עיין סוכה (מב, ע"ב). וירושלמי (ברכות, ג, ה).
והיינו שאינו כח דיבור הבא מלמעלה, מהארת ויפח, אלא מדבר מכח תחתון של מאכל. עיין איגרת הקודש (פרק כ'). וזהו הבדל עצום בין כח דיבור של אדה"ר קודם החטא, לכח דיבור לאחר החטא, אצלו, ואצל כל אדם. כי קודם החטא מקור דיבורו טהור, ולכך דיבורו טהור, אולם אחר החטא מקור דיבורו עץ הדעת, ולכך דיבורו אינו שלם, וכלשון הירושלמי שם "שמחשבותיו רעות", ולכך הדיבור שהוא גילוי המחשבה אינו שלם.
קטגוריות
