שאלה:
שלום מו"ר,
כאשר קראתי בזוהר היום ראיתי שכותב בפרשת מקץ עמוד קצט: כך:
"הָא תָּנִינָן, דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּחָמֵי חֶלְמָא, בָּעֵי לֵיהּ לְמִפְתַּח פּוּמֵיהּ בֵּיהּ קַמֵּי בְּנֵי נָשָׁא דְּרַחֲמֵי לֵיהּ. בְּגִין דְּיִסְתַּלַּק רְעוּתָא דִלְהוֹן לְגַבֵּיהּ לְטַב, וְיִפְתְּחוּן פּוּמַיְיהוּ לְטַב, וְיִשְׁתַּכַּח רְעוּתָא וּמִלָּה כֹּלָּא לְטַב. רְעוּתָא דְאִיהִי מַחֲשָׁבָה, שֵׁרוּתָא דְכֹלָּא, וּמִלָּה דְאִיהִי סִיּוּמָא דְכֹלָּא.
והנה כותב הזוהר: "רעותא דאיהי מחשבה שרותא דכלא ומילה שאיהי סיומא דכלא - כוונתו המחשבה שהיא סוף דבר, והדיבור שהוא תחילת דבר,
ושאלתי היא, הרי אני מכירים את המושג "סוף מעשה במחשבה תחילה" - לכאורה משמע מהמושג הזה שהמחשבה היא בתחילה ולא בסוף?
תשובה:
כתוב להיפך, מחשבה. "שרותא" דכלא, בתחילה.
קטגוריות
