שאלה:
1. האם יש בתורתינו הקדושה מצוה המכוונת לדביקות בעתיק.
בשלמא נזיר הוא פשיטא דבוק בכתר ומרכבה לו. וזה מצינו.
משא"כ לפי דברי הרב יש דביקות עליונה יותר ... היכן מצינו זאת?
2. מהו "הויה הגמורה" "עצם ההיות"?
לפי הבנתי השגת "הויה גמורה" תתכן אצל האיש כזה שמסוגל לתפוס כל תפיסות ביחד במציאות דהיינו שריבוי הנמצאים לא סותר לאחדות הבורא והויה אחת ושהוא חש שאין עוד מלבדו במציאות.
)
(זה יתכן בסוד עולם השערות שיש ריבוי מדהים בשערות ובכל זאת הם מגלים אחדות ושוויון.
זה השגת "עצם ההיות". שכל הפרטים במציאות הם באמת הופעות של האחדות והשתוות.
איך יתכן שבני תורה הלומדים אותה תורה, יעשו מעשה שאלה יחשיבו אותו לקידוש השם ואחרים יחשיבו אותם לחילול השם?
וזה ממש קיים.
תשובה:
א. כן. מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל – מסירות נפש. וזו עבודתם של דורות ראשונים, כמ"ש קמייהו קא מסרו נפשייהו על קדושת השם. היינו מסירות נפש תדירית, וזהו אצל נשמות מעתיק.
ב. השערות גילוי לחוץ ראשון בסוד אדם קדמון. בחינת "חיה", שערות, אור נכנס ויוצא. ושם התפיסה של כללות ופרטות יחדיו. וזה שורש התפיסה של נזיר, ושורש כל שאלותיך הנשאלות ממקום זה. ומשם שורש היניקה של הראי"ה קוק זצ"ל. ונתגלה בפועל אצל תלמידו "הנזיר".
למעלה מכך יחידה, הויה פשוטה בעצם, למעלה מכללות ופרטות, "פשיטות".
אלו ואלו דברי אלקים חיים. חיים גימט' חלל, כללות דבר והיפוכו. אולם לתתא צריך בירור מה נקודת העיקר שבו, ומהו הניצוץ. וההופך את הניצוץ לעיקר – טועה.
קטגוריות
