שאלה:
א) האם ה"מקום הילדות שבנפש" (שנקרא בלשון העולם ה"ילד הפנימי" שבתוך אדם) שבאמת בא מהתמימות שבנפש כמו שהרב מבאר, האם יש מקורות בחז"ל ובספה"ק בזה (מלבד המושג של יניקה ועיבור שהם דברי האריז"ל)? שמעתי שיש מושג כזו בדברי הגר"א, שהגר"א אומר שאדם האדם רוצה להתעצל ממצוה או לעשות עבירה, הוא צריך לקרב את עצמו בימין וגם לרחק את עצמו בשמאל, כיון שהאדם מתנהג לפעמים כמו ילד, והילד צריך דברי חיזוק וגם דברי תוקף, ועל כן האדם צריך לדחוק את עצמו לקיים מצוה ולהתגבר על עצלותו וכן למנוע עצמו מעבירה, ע"י דברים חיוביים לנפשו וכן דברי תוקף לעצמו, ותלוי באיזה מצב שהוא נמצא, האם ה"ילד" שבתוכו צריך דברי חיזוק את יש לחזק את עצמו בדברים חיוביים לעצמו, ואם הילד שבתוך עצמו נמצא במצב של מרידה וכמו טבע הילדים למרוד ולא לשמוע על ההורים, אז צריך לייסר את עצמו בדברי תוקף ולדחוף ולאנוס את עצמו לקיים המצוה. האם הרב שמע מדברי הגר"א הללו והאם הרב זוכר איפה נמצא בהגר"א?
ב) האם ה"מקום הילדות" שבנפש האדם נמצא במקום הנפש הבהמית שלו או במקומות יותר גבוהים שבנפש?
ג) האם ה"מקום הילדות" שבנפש הוא האדם עצמו, או חלק של הנפש, או לבוש של הנפש (וכמו שהילדים הם לבושי הנפש שלנו, וכמו שלבושי הנפש עצמם הם כמו ילדים שלנו וכמו שהרב מבאר בדע את נפשך)?
ד) יש מהלך בספר א' של אומות העולם שע"י שהאדם מצייר ציורים או כותב דברים ביד השמאל שלו (או עכ"פ היד שאינו דוממוניטי אצלו) ואז הוא יכול לגלות טבע ילדותו ום הצרכים של הילד הפנימי שלו שהוא צריך למלאות עכשיו. האם הרב שמע מזה והאם יש מקורות בחז"ל לזה?
ה) המושג של טיפול ע"י "ילד הפנימי" הוא מאד מאד שכיח במחננו וכמעט על המטפלים שהם שומרי תו"מ ויר"ש מציעים לבנ"א לקרוא בספרים מיוחדים של חכמי אומות העולם על מושג זו, ועכ"פ משתמשים במושג הזו ע"פ מה שלמדו מהגויים, כדי לעזור בנ"א שלא היה להם ילדות טובה, שהם מאד נזקקים לרפואת נפשם. מה דעת הרב על זה? האם נאמר שמצב קשה נפשי מאד כזו (שגורם הרבה בעיות בחייו של האדם ואין להאריך בכל הפרטים) הוא בגדר "פקוח נפש" ועל כן בנ"א כאלו יכולים לקרוא בספרי חכמי אומות העולם (או עכ"פ להלוך למטפל יר"ש שיודע דרך זו ויודע איך לטפל ולרפאות אם בנ"א בדרך הזו) כדי לרפאות את נפשם? (ולכאורה שאלה זו נוגע גם לכל אדם שסובל בנפשו, לאו דוקא מילדות שלילית, שאם הוא נמצא במצב של "פיקוח נפש" באופן נפשי, האם הוא יכול לקרוא בספרים של הגויים וכן להשתמש בדרכם כדי לרפאות אם נפשם? או שהקלקול האפשרי שזה יכול לגרום על נפשם מכח חכמת הגויים (שיש טומאה וקליפות בדבריהם) הוא חמור יותר ממצב הנפשי שלהם ועל כן טוב להם לסבול בנפשם מלרפאות אם נפשם? (ולכאורה נאמר "וחי בהם ולא שימות בהן", שאין כאן יהרוג ואל יעבור וא"כ לכאורה מותר לאדם שהוא במצב פיקוח נפש באופן נפשי, לקרוא בספרי הגויים או לטפל בדרכם, כדי לרפאות אם נפשו. והנה כל המקור לומר שיש מושג של "פקוח הנפש" באופן נפשי, שמעתי שזה הוא מחשבת בריסק, שבעיא בנפש שגורם חלישות בלימוד התורה או בקיום המצוות נקרא פיקוח נפש כיון שנפשו נמצא בסכנה, (וכן הורה ראש ישיבה אחד שמחונך על דרך בריסק, שאע"פ שהוא מתנגד מאד מהליכה לטיפול וכגון זוגות שהולכים לטפל אצל אשה מומחה, שהוא בעיא של "נשים דעתן קלות" ואין ליקח עצות ממנה, וכו', מ"מ הוא סובר שבמקום "פיקוח נפש" שהאדם סובל מאד בנפשו, אז יש לו מצוה להלוך למטפל שמשתמש בחכמת הגויים, ופקוח נפש שאני). כיון שזה ענין יסודי מאד, על כן חפץ אני לדעת מהו דעתו של הרב בזה.
תודה רבה להרב.
תשובה:
א. זה דברי הגמ', אשה יצר ותינוק לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
ב. במקום שליש תחתון של האדם, ששם מקום נפש הבהמית, אולם מאיר בה גם מדרגת נפש אלוקית.
ג. חלק של הנפש.
ד. לא. מעורר את מקום החלש שבו, שזהו קטנותו.
ה. מצד ת"ת, כשם שיכול שיועיל - יכול אף להזיק, כי זה דרך של אוה"ע, שאינו מכוון ללימוד תורה.
קטגוריות
