שאלה:
ראשית תודה לרב על התשובות המחכימות.
שאלה שעלתה כעת בקהילתנו, כאשר אחד הדיירים הוציא בליטה בסף מרפסתו מעל מקום הסוכה של שכנו, מה שמקטין את אפשרויות השימוש בסוכה של התחתון ברוחב של כ- 40 ס"מ באורך כ- 4 מטר. השכן הניזוק תינה את צערו בפני החברים בכאב רב שלא שאלו את רשותו כלל, רק הציעו שאולי יושיב שם את בנותיו... וכ"כ עמוק כאבו עד שדיבר על מכירת הדירה ומעבר לשכונה אחרת. ועתה יש האומרים יקוב הדין את ההר ויש לו לעמוד על זכויותיו, לדרוש לפרק את הזיז, לבטלו או לכה"פ לקצרו בחצי רוחבו, מה שקרוב לודאי יגרום לסכסוך מסוים לאורך ימים ושנים. ואחרים אומרים כי גדול השלום, ויש לו להבליג ולוותר, כי הגם שזה העליון עשה שלא כהוגן סוף סוף עדיין סוכת התחתון כפולה בגודלה משל העליון, ויראה לחשב מסלול מחדש כיצד להשתמש בסוכה מעתה, ובודאי זהו רצון ה' שיוותר ויעמוד בנסיון, וכבר ידוע בשם גדולים כי המוותר אינו מפסיד (האם באמת יש לזה מקור?), ואולי אף מחויב הוא לוותר משום מצוות ואהבת לרעך כמוך והלכת בדרכיו. אך כנגדם טוענים שא"כ בטלת כל דיני ממונות ודיני נזיקין.
בתוך כל השיח הזה נראה לנו שיש כאן ערבוב ובלבול, ובקשתינו שטוחה לפני כבוד הרב שיעשה לנו סדר בדברים, מהו המבט הנכון בנידון זה, ומה נכון וראוי לשכן התחתון לעשות בפועל, והאם יש כזה דבר שמעמידים את האדם בנסיון אם יוותר מעצמו למען זולתו אף שאין זה מן הדין. נבוכים אנחנו, אנא יורנו המורה ושכמ"ה.
תשובה:
אמרו חז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. ולכך העושה מעשה של שלום בונה כלי של "ברכה", ומעתה ראוי השפע לבוא אל תוכו.
באופן חיצוני: כאב הלב על הסכסוך וכל תולדותיו על דרך כלל לא יותר קלים מהכאב שקיים היום. וחכם עיניו בראשו לבחור כאב קטן יותר.
באופן פנימי: עליו לעבוד על נפשו להגיע למדרגה שמוכן ורוצה לוותר למען השלום. ולשם כך שלח לו הקב"ה ניסיון זה. אף שמן הדין אינו מחוייב לוותר, כי כל שיש לו תביעת ממון שמצמצם תשמישו, אין חיוב מן הדין לוותר. אולם לפנים משורת הדין עבודתו כנ"ל.
ככלל כראוי מאוד להתרחק עד כמה שניתן מלתבוע חבירו לב"ד, שעל ידי זה גורם לעורר מידת דין עליו, ועל העולם. וכן מדבק את נפשו במדרגת דין – צמצום.
קטגוריות
