שאלה:
(א) האם ראוי לכל אדם באשר הוא שם להתבונן הרבה על אור א"ס ועניני כתר (כתר תחתון, חיצוניות הרדל"א, אריך, וכ"ש שהשאלה קאי על כתר עליון שהוא פנימיות הרד"ל שהוא תפיסת עתיק) (וכמובן שהשאלה זו נוגע רק למי שלמד ספרים או שמע שיעורים על דברים אלו)? ומהו באופן שהאדם אינו "כלי" כ"כ לקבל האור הזה? דיש אזהרה שלא לעסוק בהרבה אור אם האדם אינו כלי לכך, ופשוט שהכל הבסיסי הוא קיום מצוות בדקדוק, לימוד תורה וסילוק עיקר המידה רעה שבאדם, א"כ לכאורה כל אדם חסר בתנאים אלה (לדוגמא שכיח מאד לדלג על חלק התפילה, או לבטל בתוך לימודו, או לכעוס על אחרים או לדבר לשוה"ר, ואין אדם שלם בארץ, וא"כ לכאורה א"א להיות כלי הראוי לקבל כ"כ האור של עיסוק באור א"ס, וא"כ השאלה הוא, מה הגדר בזה.
(ב) ומהו באדם שאינו מדקדק כ"כ בדין וגם אינו ירא שמים כ"כ וגם לפעמים אינו נזהר בכלל בהלכה (כלומר שחסר בפועל את עול מלכות שמים) מתוך יצרו הגדול, אבל הוא מרגיש שהעיסוק באור א"ס והתבוננות בדברים כאלה (כגון בלבבי ח"ח וח"ט) הוא ממש הצלה לו וגם מצילו מיצר הרע (רק שכמובן יוצר סתירה מאד מפולגת בין מוחו ולבו למעשיו, אבל אפשר שזה גופא יהי' פתרונו, שע"י שהוא יוצר סתירה בעצמו על שהוא לומד מהו האור הא"ס ומהו עתיק ומהו רדל"א באופן של עבודה שהוא מאיר ומתנוצץ דברים אלה בנפשו, וזה גופא יוצר לו דרך איך לצאת מיצרו הרע ומחוסר היר"ש שלו, וא"כ לכאורה ע"י התבוננות בתפיסת העתיק (ואפי' תפיסת האריך שהוא רק חיצוניות הרדל"א) הוא יוצר סתירה בתוך עצמו וזה גופא יהי' הפתרון לצאת ממצבו הנפולה)?
יישר כחך ותודה רבה מאד להרב.
תשובה:
א. ראשית הדבר תלוי בשורש הנשמה, אם זה שורשו, זהו חלקו.
בנוסף לכך תלוי היכן מדרגתו עתה. כי כאשר זהו מדרגתו עוסק בכך בהתיישבות וקובע דעתו ונפשו בדבר. וכאשר אין זה מדרגתו זהו אור מקיף רחוק שמעורר את האדם. ולכך ראוי לו לעסוק בכך בגדר שיעור של התעוררות, ואם עוסק בכך יותר מכך וקובע עצמו בכך, זהו גדר של דמיון בערכו. כי כל קביעות בענין שלמעלה ממדרגת האדם, בערך אותו אדם נקרא דמיון.
ב. לרוב רבותינו אין לו כמעט לעסוק בכך. אולם שיטת חב"ד בנויה באופן ללמד זאת לכולם, באופן של הלבשה והתיישבות בשכל אנושי, זהו בחינת "דירה בתחתונים", אפילו לאלו שזה מדרגתם עתה.
קטגוריות
