שאלה:
לכבוד הרב, שליט"א,
1. כבר כמה שנים עומד לפני משימה גדולה לדעת כל התורה כולה, ומקורות הרבה מצאתי לזה, למשל
השו"ע הרב הל' ת"ת שחוב על כל אחד מישראל לדעת כל התורה כולה, המדרש
משלי פ"י הידוע שהקב"ה תובע מהאדם על כל חלק מהתורה שלא למד, הח"ח
(תורה אור פ"ט) שכל מסכתא שאין האדם יודע, בעוה"ב כשיפתח הקב"ה
במסכתא זו יבוש ולא ידע מה מדברים. אמנם משימה זו עושה עלי הרבה לחץ שאינו רצוי
ואינו בריא, ולרוב מחמת זה איני נהנה מלימודי כדבעי כיון שהוא נעשה מתוך לחץ לגמור
כבר את הכל, ופעמים מביא אותי לעצבות גדולה, ופשוט לי שלא כן צריך להיות צורת
החיים הנכונים. אבקש מהרב לבאר לי, האם אני טועה במה שהבנתי מהכתוב בספרים? האם
עדיף שלא יהיה לי משימה גדולה זו? האם לא אחסר בחלקי בעוה"ב אם לא אדע עד כמה
שאפשר לי? ואם אכן יחסר, איך לא אהיה לחוץ על זה?
2. הרבה זמן אני סובל מנערווין בעניני הלכה וכדו'. מהו דרך התורה ברפואת דבר זה?
3. יש מסורה במשפחת
אמי שאנחנו מיוצאי חלציו של הבעש"ט, ואני דור האחת עשרה. האם יש לזה איזה
משמעות בשבילי? (המשפחה של אמי ושל אבי נוהגים כליטאים, ואין לנו שום מנהג
חסידים.)
אודה מאד מראש על התשובות.
תשובה:
א. על האדם לפעול לפי כוחותיו. ולמעלה מכוחותיו, אין זה רצון ה'. ואף אם מחויב בכך בגדרי דין, על זה נאמר אונס רחמנא פטריה.
ואם עמל בכל כוחותיו, כשביוא לשמים ישלימו לו כל מה שחסר "לחלקו".
ב. לעשות לפי גדרי ההלכה. וכאשר מרגיש נערווין, יש לסמוך "לכתחילה" על המקילים. כך נהג הבעש"ט, והעיד על עצמו, שאם לא היה נוהג כן, לא היה מגיע לכל השגותיו, כי פחד זה היה חוסם את מעשיו, ובעיקר את נפשו, ומצמצמו, ומורידו למוחין דקטנות.
ג. כן – לנהוג כמוהו בענין חומרות בהלכה, בפרט, ובכלל לעבוד יותר מתוך פנימיות של שמחה, ולא רק מכח דעת המחייבת. אם כי אין שום הכרח לשנות למעשה את צורת החיים.
קטגוריות
