שאלה:
בס"ד. לכבוד מו"ר הרב שליט"א.
יש לי קשיים בעבודת התפילה ובבקשה אם הרב יכול לעזור לי.
(א) בקשת צרכים גורם לי צער כיון שעי"ז איני יכול להסיח דעתי מהחסרונות והצרות שיש לי, ולפעמים שהוא גורם שאזכור מה שחסר לי, ואם לא מתמלאים בקשתי אני נשאר רק עם הרגשת החסרון.
(ב) קשה לי להרגיש קשר של אהבה וקרבה בתפילה, שאני מרגיש הרבה פעמים שתפילה הוי כשיחה חד צדדי לה', שאני מדבר איליו והוא לא עונה לי באופן גלוי. אין הכוונה לענין אם הוא ממלא מה שביקשתי או לא, אלא בין אם מילא בקשתי בין אם לאו, לא מרגישים שזה קשור להתפילה באופן ישיר. שמפני שביקשתי לה' והוא לא נתן לי, או שביקשתי וה' עונה "לא", אלא שאני מבקש בעלמא, ואיני מרגיש שמה שקורה עמי הוי בגדר ענייה להתפילה. ועל אחת כמה וכמה כשהתפילה לא נענית, ולא יודעים למה, שמרגישים ריחוק ופחות חשק להתפלל.
מחמת ב' טעמים הנ"ל זהיתי בעצמי שאני נוטה יותר לעבודת האמונה ובטחון ולא להתפלל, אבל לכאורה זה אינו נכון, אבל גם איני יודע איך לתקנו. תודה רבה
תשובה:
א. ראוי לפיכך להתפלל על חסרון אחד בכל יום.
אולם בעומק כנראה הינך מתכחש ובורח מן החסרון, ואינו מסכים שחלק מצורת החיים זהו חסרונות, "בורא נפשות רבות – וחסרונן". כאשר תסכים שחלק מצורת החיים הם חסרונות, שחלקם מתמלאים, יקל עליך.
הקב"ה ברא חסרונות לכמה טעמים. א. שירגיש חסר ביחס לבורא. ב. שירגיש חסר ועי"ז יהא ענו. ג. שע"י החסר יפנה לקב"ה להשלמה. ד. יסורים של זיכוך.
ב. הינך בונה את הקשר על דיבור, ולכך בערכך זהו דיבור "חד צדדי". אולם יש לבנות את הקשר על עומק נוסף, הודאה, געגועים, אהבה. ואזי יקל עליך. כי הדיבור הוא "כלי", ונצרך להכניס עומק אל תוכו.
קטגוריות
